בית משפט השלום ברמלה קיבל את תביעתו של אלי ואנונו, אסיר בכלא איילון אשר נדקר בידו השמאלית במהלך שנת 1993 על-ידי חאלד בן עבדל כרים אלשני, אסיר ערבי המרצה עונש מאסר עולם. לפני כארבעה חודשים הורשע אלשני בעבירת בגרימת חבלה בכוונה מחמירה בגין דקירת ואנונו.
ואנונו, אשר מרצה עונש מאסר עולם בגין רצח ערבי על-רקע לאומני, תבע את שירות בתי הסוהר וטען כי זה התרשל בכך שאפשר מגע בינו לבין אסירים ערביים, זאת על אף העובדה כי הוגדר כ"אסיר טעון הגנה" ששוהה בתאי הפרדה. בדרך זו, כך טען, הפר השב"ס את החובות שהוא חב כלפיו בהיותו נתון במשמורתה.
עוד טען ואנונו בעת שחזר לתאו מפגישה עם בני משפחתו, לא ליוו אותו שני מלווים כמתחייב על-פי נהלי השב"ס, אלא מלווה אחד בלבד, דבר אשר לא איפשר את מניעת הפגיעה בו או את הסיוע לו.
בתגובה טען השב"ס, כי הסוהרים אינם יכולים לסכל כל אירוע של גילויי אלימות פתאומיים בין האסירים, וכי אין לו אחריות אבסולוטית. לפי גרסת השב"ס מדובר היה "בתקיפה חד פעמית ובלתי צפויה שלא ניתן היה לצפות את האירוע" וכי לא ניתן היה לבודד את התובע משאר האסירים, ולא ניתן היה להגן עליו בצורה מוחלטת.
בפסק הדין קובעת שופטת בית משפט השלום ברמלה, השופטת אסתר נחליאלי-חיאט כי באופן עקרוני מוטלת על השב"ס החובה לדאוג לשלומו ולבטחונו של כל אסיר הנתון במשמורתה.
במהלך המשפט נמנע השב"ס מלהביא עדויות התומכות בטיעוניו. על כך העירה השופטת באומרה, כי "ככלל אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן... ובמצב הדברים הקיים אי העדתו של... אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב".
עוד קובעת השופטת, כי ואנונו היה "אסיר טעון הגנה" משום שהוא מרצה מאסר עולם בגין רצח ערבי על-רקע לאומני וכי על השב"ס היה להפרידו בצורה מוחלטת מהאסירים הערבים. "אם הפרדת התובע מאסירים ערבים בכלא איילון היתה כרוכה בהקצאת משאבים מיוחדים (ולא הובאה כל ראיה לכך), היה על השב"ס להעביר את התובע לבית סוהר בו לא היו אסירים ערבים כלל, כפי שאכן עשו לאחר האירוע", כותבת השופטת בפסק דינה.
לאור זאת, מוצאת השופטת כי השב"ס התרשל בהתנהלותו בכך שהיה חייב למנוע בכל צורה ואופן כל אפשרות של קרבה איזושהי בין האסירים הערבים לואנונו, ובכך שלא שמר על כללי הזהירות ועל כן עליו לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו.
בית המשפט קובע את נכותו של ואנונו על 34% לצמיתות בגין הפגיעה בידו השמאלית. בגין כאב וסבל פסק בית המשפט פיצויים בסך 145,000 ש"ח, בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד - 90,000 ש"ח, בגין עזרה בבית לעתיד - 20,000 ש"ח, בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד - 2500 ש"ח. סך הכל חוייב השב"ס לפצות את ואנונו בסך של 257,500 ש"ח.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה