אושרה הפריה חוץ-גופית מזרעו של "גבר נשוי שזהותו ידועה"

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (03.08.05) את עתירתה של אישה בת 47, לאפשר לה לבצע הפריה חוץ גופית מזרעו של גבר נשוי, שזהותו ידועה לה.

הבקשה הוגשה לבית המשפט לאחר האישה, ששמה לא הותר לפירסום, פנתה אל שר הבריאות שיאפשר לבצע הפריה חוץ גופית מזרעו של גבר ספציפי, הנשוי לאישה אחרת. השר השיב למבקשת, כי התקנות אומנם מאפשרות בקשתה זו בדוחק לשוני מסוים, אך יש לעשות זאת בזהירות מיוחדת. על-כן הפנה השר את המבקשת להגיש בקשה לבית המשפט המוסמך, על-מנת שזה ייתן אישורו לביצוע ההפריה בנסיבות המיוחדות של המקרה.

בבקשתה לבית המשפט טענה האישה, בין היתר, כי אין בחקיקה איסור על ביצוע הפריה חוץ גופית עם זרעו של אדם נשוי שזהותו ידועה, או איסור על תרומת זרעו של גבר נשוי. בנוסף נטען, כי לידת ילד מתרומת זרע של אלמוני, היא לידת ילד שזהות אביו אינה ידועה. במשפט העברי, נקרא ילד כזה "שתוקי", ובדומה לממזר, הוא פסול חיתון. מנגד, ילד שנולד לאישה רווקה מגבר נשוי כשר לחלוטין.

שר הבריאות טען, בתשובתו הראשונית, כי ההגדרה של "תורם" בתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), היא אשר יוצרת את הקושי הראשוני להיענות לבקשה. הסוגיה מעלה מכלול של שיקולים מוסריים, אתיים וחוקיים, מעבר לשאלה הספציפית של הליך ההפריה החוץ גופית והתקנות בעניין זה.

בתשובה מאוחרת יותר הוסיף, כי לשיטתו התקנות אינן מהוות מגבלה על בקשת המבקשת, וכי ניתן לאפשר שימוש בתרומת זרע של תורם שזהותו ידועה באמצעות פרשנות מרחיבה.

בראשית פסק-דינו התייחס השופט יוסף שפירא למשמעות הזכות להורות, וקבע כי היא זכות אנושית-יסודית לה זכאי כל אדם, אך "ככל זכות אחרת, איננה זכות מוחלטת, ולעיתים יהיה צורך לאזנה מול זכויות אחרות המתנגשות עימה".

במאמר מוסגר ציין השופט, כי יש מקום לטענת התובעת, שזכותה להיות הורה מוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפיכך ניתן להגביל את הזכות להורות רק בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

לגופו של עניין נקבע, כי זכויותיה של המבקשת להפריה מלאכותית, לתרומת ביצית או לתרומת זרע, ראויות להגנה במסגרת זכותו של כל אדם לפיתוח חופשי של אישיותו, ובמסגרת זכות זו, יש לנהוג בשוויון באישה נשואה ובאשה רווקה בכל הנוגע לסוגיית ההפריה החוץ גופית.

בית המשפט גם בחן את הסוגיה מזויתו של המשפט העברי, וסיכם כי: "לדעת חלק מן הפוסקים מעמדו של הוולד הוא 'שתוקי', ולדעת חלק אחר של הפוסקים יש להתיר לו לבוא בקהל ישראל, אף אם הזרע נלקח מבנק הזרע, אך לא נמצא מי שמתיר מפורשות ליטול תרומת זרע מבנק זרע לאישה פנויה... אם זהות התורם ידועה, וכשרותו אינה נתונה בספק, הרי שעל-פי רוב הדעות, אין חשש לפגם בכשרות הוולד".

כמו-כן צויין, כי מבחינת אינטרס הקטין וטובתו, "עולה חשיבות קיומו של האב בעולמו, הן מן הבחינה הנפשית פסיכולוגית, והן מן הבחינה הפיסית, ועלולים להיגרם לו נזקים כתוצאה מהיותו 'שתוקי', שזהות אביו אינה ידועה".

בסיכום הדברים, נבחנה הבקשה על-פי נוסחן של התקנות, העוסקות, בין היתר, בזהותו של התורם. בית המשפט פסק, כי מלשון התקנות עולה, שאישה רווקה הרוצה לבצע הפריה חוץ גופית, יכולה לבצע זאת רק מתורם שזהותה אינה ידועה לו.

אולם, נקבע, שר האוצר עצמו הבהיר, "כי ניתן לפרש את התקנות בפרשנות מרחיבה, כך שתתאפשר בקשתה של המבקשת להפרותה בזרע של תורם שזהותה ידועה לו".

לאור עמדה זו, מצא בית המשפט להיעתר לבקשתה של האישה, וזאת מבלי להכריע בשאלת תקפות התקנות ובסוגיית תקנת הציבור.

בסיכום דבריו הוסיף בית המשפט, כי אישור זה אינו מייתר הדרישה לקבלת הסכמתו המודעת של התורם לביצוע ההפריה, ולכל ההשלכות הנובעות מהפריה זו.