נדחתה תביעתו של איציק סודרי נגד בעלי אתר "הייד-פארק"

בית משפט השלום בתל-אביב דחה (יום ב', 1.8.05) את תביעתו של איציק סודרי, דובר תנועת ש"ס לשעבר, כנגד ארנון שטלריד, מבעלי אתר האינטרנט "הייד פארק", בגין אחריותו לסדרת פירסומים פוגעים שהופיעו באתר כנגד התובע.

פעילותו של האתר התמקדה בהקמת קבוצות דיון, "פורומים", שבמסגרתם יכלו הגולשים להחליף דעות בנושאים שונים. במסגרת התביעה נטען, בין היתר, כי במהלך נובמבר 2002, הופיעו פירסומים הפוגעים בתובעים, כגון: "סודרי ידוע כגוי גמור והוא משתלט על תנועת ש"ס וכל ביתו של הרב עובדיה והכל כדי להגשים את שאיפתו להיות שר במדינת ישראל. חילונים למען מדינת ישראל זה איציק סודרי", או: "המאהבת של שלומי סודרי פוטרה היום ממשרד הדתות".

המחלוקת בין הצדדים התמקדה באחריותו של הנתבע, כבעלים ומנהל של אתר אינטרנט מהסוג נשוא התביעה, לתוכן הפרסומים המתפרסמים באתר - האם היה חייב להשגיח מראש על תוכן הפרסומים, ולבצע סינון שלהם בטרם פורסמו, על-מנת למנוע את פרסומם של אלו המהווים "לשון הרע".

השופטת רות רונן בחנה את טענות התביעה, ודחתה אותן אחת לאחת.
לגבי אחריותו של הנתבע כמפרסם, הישווה בית המשפט את האתר ל"כיכר גדולה", אשר מקימיה מאפשרים מבחינה טכנית לאחרים להקים לוחות מודעות בנושאים כאלה ואחרים, לוחות שעליהם יכולים אנשים המעוניינים בכך לתלות פרסומים כאוות נפשם. "לא ניתן לראות את הנתבע כמי שמפרסם בעצמו את המודעות על גבי לוחות המודעות. המפרסמים הם אנשים אחרים. יתכן שניתן לאתר אותם ולברר את זהותם, ויתכן שלא. אולם הקושי באיתור ובזיהוי של המפרסמים עצמם, אינו הופך את הנתבע ל'מפרסם'".

לעניין אחריות הנתבע לפי חוק איסור לשון הרע, סירבה השופטת רונן לראות באתר כ"עיתון" לצורך פרשנות החוק, וקבעה, כי: "מאחורי הפרסומים של האתר, אין כל יד מכוונת, אין סינון, אין סלקציה, אין 'מסגרת', אין עורך. מדובר בקובץ של דברים המושמעים באופן חופשי על דעת אומריהם ועל דעתם בלבד, כאשר כאמור ה'אתר' מספק לדוברים רק את הבמה, את הפלטפורמה, מבלי לסנן, לכוון או לחוות כל דיעה שהיא על האמור והמתפרסם".

גם טענת הרשלנות נדחתה על-ידי בית המשפט, לאחר שנשקל הנזק בהטלת אחריות על מנהל האתר, מול הנזק שייגרם למי שמתפרסמת הידיעה לגביו. "הטלת אחריות על הנתבע, תביא לפגיעה בחופש הביטוי - חלק מהאתרים דוגמת האתר דנן ייסגרו ולא יוסיפו להתקיים, אחרים יפעילו צנזורה, כך שיימנע פרסום של הודעות שונות, חלקן הודעות שאין בהן משום לשון הרע, חלקן הודעות משמיצות שתוכנן נכון ושאין מניעה לפרסמן.

האופציה לקיום רב שיח בין זרים, להחלפת דעות, תוך ניסיונות שכנוע במגוון נושאים, האפשרות לקיום קשר בין אנשים רחוקים תוך מתן תוכן אמיתי לחופש הביטוי, אפשרות המוקנית כיום באמצעות המכשיר של האינטרנט, לא תהיה קיימת עוד בצורתה הנוכחית. זהו מחיר חברתי גבוה מאוד, בהתחשב בערך שהחברה מייחסת לחופש הביטוי".

לאור האמור, לאחר שנשללו טענות התובעים, פסק בית המשפט על דחיית התביעה.