האם גידולים שפירים מעלים את הסיכון לסרטן השד?

רוב הנשים המגלות בבדיקה גושים בשדיים או גידולים חריגים אחרים המתבררים כגידולים לא סרטניים אינן עומדות מול סיכון גבוה יותר לפתח את סרטן השד בשלב מאוחר יותר, במיוחד אם לא קיימת היסטוריה משפחתית של המחלה, כך עולה ממחקר חדש ומרגיע.

עם זאת, גידולים שפירים מסויימים אינם "תמימים" ועלולים להיות מבשרים מוקדמים לסרטן. נשים עם גידולים כאלו ישקלו אולי ניתוח או נטילת טמוקסיפן (תרופה הבולמת את פעילות האסטרוגן ברקמת השד ומשמשת לטיפול בסרטן השד) כדי להוריד את הסיכון שלהן לפתח את המחלה.

המחקר הוא חלק ממחקר מקיף יותר שבחן את הסיכון לסרטן על-פי סוגי הגידולים השפירים שהיו לנשים. במחקר לקחו חלק 9,087 נשים שעברו ביופסיה (הוצאת דגימה מרקמה בגוף לצורך בדיקה ואיבחון מחלה או סוג גידול) בין השנים 1967 ל-1991 במרפאת מאיו שבמינסוטה. הממצאים פורסמו השבוע בעיתון הרפואה של ניו אינגלנד.

המידע עשוי להיות שימושי למספר גדול של נשים. בעשור בו עוברים בדיקות ממוגרפיה, אחת מכל חמש נשים עוברת ביופסיה, ורוב הביופסיות מגלות גידולים שפירים.

השאלה הגדולה - איך נראים הגידולים מתחת למיקרוסקופ?

בסה"כ, הסיכון של נשים כאלו לפתח סרטן במהלך 15 השנים הבאות גבוה ב-56%, כך עולה מן המחקר - אותה מסקנה אליה הגיעו מחקרים קודמים. אך המחקר הנוכחי מראה עד כמה סיכון זה משתנה - מ"קטן מאד" ועד לפי ארבעה מהנורמה - תלוי כיצד נראים הגידולים תחת המיקרוסקופ.

החוקרים הדגישו כי למרות שרוב הנשים הללו אינן נמצאות בסיכון גבוה משמעותי לסרטן השד, חשוב שיידעו מה מראה הפתולוגיה שלהן לגבי סוג הגידול שיש להן.

מיליוני נשים בעולם מאובחנות בכל שנה עם גידולים שפירים בשד, גושים חשודים של תאים, שלפוחיות נוזליות הנקראות ציסטות, או גושים גדולים הנקראים גידולים.

במחקר הנוכחי 707 מתוך 9,087 נשים עם מצבים כאלו פיתחו סרטן שד, בדרך כלל כעשור לאחר מכן.

שני שלישים מהמחקרים שבדקו את הגידולים השפירים נעשו מתאים שלא התחלקו במהירות, ומחקרים קודמים ערערו על אחוזי הסיכון של נשים עם גידולים כאלו. המחקר הנוכחי גילה כי הסיכון היה גבוה רק ב-27% משל נשים ללא גידולים אלו. (קבוצת ההשוואה היתה 1.5 מיליון נשים מהאוכלוסיה הכללית של איובה, ארה"ב).

30% מהנשים במחקר סבלו מגידולים חריגים פעילים; הן היו בעלות סיכוי גבוה ב-88% לפתח מאוחר יותר סרטן.

ה"חריגות" - בעינו של המסתכל

הבעייה הגדולה היא ששיפוט פתולוגי לתאים שנראים "חריגים" הוא מאד סובייקטיבי והוא למעשה בעינו של המסתכל.

משמעות העלייה ב-27% בסיכון לפתח סרטן שד היא כי שש נשים מתוך 100 יפתחו את המחלה ולא חמש כפי שסוברים כיום. הגידולים הגרועים ביותר מעלים את הסיכון ל-19 מתוך 100.

כל אלו עדיין נמוכים מהסיכון שיש לאשה הנושאת את הגן המשתנה BRCA (הגן לסרטן השד והשחלה) ההופך אותה רגישה לסרטן השד.

הגיל גם הוא מהווה שוני בסיכון. נשים שאובחנו עם גידולי שד שפירים לפני גיל 40 הן בעלות סיכוי רב יותר לפתח סרטן השד מאשר אלו שהיו מבוגרות יותר כשהגידולים אובחנו.

היסטוריה משפחתית גם היא חשובה. נשים עם גידולים חריגים לא פעילים ושאין להן כל היסטוריה משפחתית של סרטן השד, לא נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה.

על מה מרמזים הגידולים השפירים?

המחקר לא ענה על שאלה אחת חשובה: האם גידולים שפירים הופכים בהדרגה לסרטן או שהם רק סימנים לכך שהאשה נמצאת בסביבת סיכון גבוהה יותר ולכן סביר יותר להניח שתפתח סרטן בשאר רקמות השד.

במחקר הנוכחי, הסרטן התפתח יותר באותו שד מאשר בשד השני וממצאים אלו מציעים כי מה שקודם לסרטן השד נמצא בגידולים השפירים.