הפרקליטות: לדחות העתירה נגד "עוטף עזה"

לבית המשפט הגבוה לצדק הוגשה (יום ה', 22.07.05) תגובת המדינה, לעתירה דחופה שהגישו ח"כ הרב יצחק לוי וחוג הפרופסורים לחוזק מדיני וכלכלי, בה נתבקש בית המשפט לבטל את תוקף הצו האוסר כניסה לשטח "עוטף אזור חבל עזה".

במסגרת הוראות הצו, שהוצא ע"י מפקד פיקוד הדרום בצה"ל, האלוף דן הראל, מתוקף סמכותו על-פי תקנות ההגנה לשעת חירום, נקבע, כי השטח העוטף את רצועת עזה בתחומי מדינת ישראל, הינו שטח סגור, שהכניסה אליו מותרת בהיתר בלבד. כמו כן נקבע, כי התנועה בשטח הסגור תיעשה רק בכבישים המסומנים על המפה, וכי יש לפעול בשטח הסגור בהתאם להוראות החיילים והשוטרים המצויים בשטח.

בעתירה נטען, בין היתר, כי נפלו פגמים בהליך הוצאת הצו, בהיותו נוגד את זכויות היסוד של הנפגעים ממנו - הוא סותר הן את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בשל הפגיעה בזכות לחופש תנועה, בכבודו ובקניינו של אדם, והן את חוק יסוד: חופש העיסוק. העותרים הוסיפו, כי השימוש בתקנות ההגנה בעניין זה היה ציני, פסול ומנוגד למטרתן של תקנות ההגנה, וכי הגבלות שהוטלו על אזרחי מדינת ישראל בשטחים הנרחבים המתוחמים בצו, מהוות פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה.

בראשית תגובתה לעתירה, סקרה ב"כ המדינה את הקושי והסכנה שבעצירה פיסית "על הגדר" של המבקשים להיכנס לאיזור. לאור-זאת, נטען, הוחלט עוד קודם כי אם הנסיבות ייחייבו זאת, "יוצא צו שיגביל את הכניסה גם לשטח 'עוטף עזה', על-מנת שניתן יהיה לעצור את המנסים להיכנס עוד בשטח מדינת ישראל, במרחק של מספר קילומטרים מגדר המערכת, בטרם יגיעו לגדר המערכת עצמה ולמחסומי הכניסה לחבל עזה".

בנוסף נטען, כי הרשויות נערכו לקראת הוצאת הצו מבעוד מועד, בין היתר ע"י יצירת מנגנון שיאפשר לתושבים ולכל מי שבא לבקרם כניסה ותנועה בתוך השטח.

בהמשך הדברים, שללה המדינה מכל וכל את הטיעונים המשפטיים שהועלו בעתירה. התכליות שעמדו בבסיס הוצאת הצו, נטען, עולות בקנה אחד עם התכליות הכלליות של תקנות ההגנה. לסגירת השטח מסביב לחבל עזה חשיבות מבצעית-ביטחונית חיונית, לשם שמירה על הביטחון והסדר הציבורי - הן "במובן הצר", קרי, שמירה על חייהם ושלמות גופם של מתנגדי ההינתקות ושל כוחות הביטחון, והן ב"מובן הרחב", קרי, שמירה על הסדר הציבורי ועל שלטון החוק, ובכלל זה על קיומם של כללי ההכרעה בשיטת המשטר הדמוקרטית.
הצו גם הולם את ערכיה של מדינת ישראל, ובכלל זה שמירה על ציות לחוקי הכנסת ולהחלטות חוקיות שקיבלה ממשלה המכהנת מכוח אמון הכנסת.

לגבי טענת חוסר המידתיות של הצו, טענה ב"כ המדינה, כי קיים קשר רציונאלי בין הצו לבין המטרה שהוא אמור להשיג. הצו הינו "האמצעי הפוגעני פחות" בזכויות האדם, והמדובר באמצעי חיוני, שאין לו תחליף מבצעי סביר אחר, למניעת נסיונות להיכנס לחבל עזה.

בסיכום התגובה נאמר, כי עמדת המדינה בדיון הקרוב בעתירה תהיה כי לא נפל כל פגם בצו המצדיק את התערבותו של בג"צ. הצו הינו חיוני לשמירה על אינטרסים ציבוריים חשובים ביותר, הוא הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה, ופגיעתו בזכויות היסוד של הפרט הינה מידתית, בשים לב לנסיבות הזמן והמקום, ולצעדים בהם נקטו הרשויות לשם מיזעור הפגיעה בזכויות האדם.