מעצר עד תום ההליכים למתנגד ההינתקות שניסה לחבל במתקני בזק

בית המשפט העליון, דחה (17.7.05) את ערעורו של יצחק טבגר, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לעוצרו עד תום ההליכים במשפטו.

כנגד טבגר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לעוון, תקלה ציבורית, ניסיון להיזק בזדון, ניסיון פגיעה במתקן "בזק" ושיבוש מהלכי משפט.

בין היתר, נטען, כי טבגר, יחד עם נאשמים נוספים, קשרו קשר לפגוע בתשתיות של חברת "בזק" בבאר שבע, וזאת עקב התנגדותם לתוכנית ההינתקות.

במסגרת התדרוך לפעולה, קיבל טבגר לידיו מפה של העיר, ובה מיקומם של ארונות סעף של בזק, מפתחות לפתיחת הארונות, וכן מזמרה לצורך ביצוע החבלה. במסגרת הקשר, כיוון טבגר חלק מהנאשמים במכשיר טלפון נייד למקום בו היו אמורים להיפגש, וכן מסר לנאשמים אחרים מפתח עימו היו צריכים לפתוח את הארונות.

מאוחר יותר, נעצרו חלק מהנאשמים בטרם ביצעו את זממם, וטבגר עצמו, עוכב על-ידי שוטרים סמוך לבית המשפט בבאר שבע, בדרכו לחבל בארון נוסף המצוי באזור. במהלך הנסיעה למשטרה לצורך חקירה, זרק טבגר מפתח של ארון סעף שהוחזק בידו, וזאת כדי לשבש את מהלכי החקירה.

בדיון בבית משפט השלום לא כפר טבגר בקיומן של ראיות לכאורה נגדו. חרף טיעוני המדינה בדבר מסוכנות הנאשמים, החליט בית המשפט לשחררם בערבות. לגבי טבגר נקבע, כי ישהה במעצר בית מלא, בכפוף להיתר יציאה לצורך חתונתו ולצורך תפילה.

המדינה עררה על החלטת השחרור לבית המשפט המחוזי, שם נקבע כי במעשיהם של הנאשמים יש כדי להקים עילת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה, על-פיה טבגר ישאר במעצר בית בהשגחת אחיו, נדחתה. בית המשפט ציין במיוחד את העובדה כי הנאשם שמר בחקירתו על זכות השתיקה ולא התייחס בכל צורה לאירועים בהם נטל חלק, והעדר התייחסות זו מגביר את החשש מפני הישנות מעשי הפרת חוק על-רקע אידיאולוגי.

על החלטה זו ערער טבגר לבית המשפט העליון. בא-כוחו טען, כי טעה המחוזי כאשר קבע שקיימת עילת מעצר, ולחלופין, גם אם קיימת עילה, הרי שמדובר במקרה בו ניתן להסתפק בחלופה. הוא ציין, כי גישת בית המשפט, לפיה בעבירות בעלות גוון אידיאולוגי אין ולא יכולה להימצא חלופת מעצר, אינה מידתית והיא סותרת את הגישה המקובלת בדיני מעצרים, הבוחנת את נסיבותיו האישיות של הנאשם, ומשקללת באופן פרטני את הנתונים השונים של העניין.

מנגד, טענה המדינה, כי אופי העבירות המיוחסות לנאשם מקימות עילה למעצרו. קיים חשש כי שיחרורו עלול להביאו לחזור ולעבור על החוק, וככל שמתקדמים בתהליך למימוש ההינתקות, הסכנה להפרת החוק גוברת.

שופטת בית המשפט העליון, אילה פרוקצ'יה, ציינה בהחלטתה את חומרתן הרבה של העבירות המיוחסות לטבגר, במיוחד על-רקע אירועי התקופה האחרונה והתהליך המדיני הצפוי. "מעשים של אלימות, או שיבוש מערכות ציבוריות כדי לקדם אידיאולוגיה כזו או אחרת אינם רק עבירות על החוק. הם משקפים התנהגות אלימה אנטי-דמוקרטית, המבקשת לחתור תחת הליכים תקינים של הממשל, ולשבשם בכוח הזרוע".

בנוסף, הדגיש בית המשפט את חומרת האמצעים בהם בחרו הקושרים לנקוט. "פעולות שנועדו לפגוע פגיעה ממשית בתשתיות ציבוריות רחבות היקף הנדרשות באורח חיוני להבטחת אורח חיים תקין של הציבור הן קשות במיוחד. הן פוגעות לא רק באזרח מן השורה שזכותו להמשיך באורח חייו דרך שגרה ובלא הפרעה, אלא גם בחולה, בזקן, ביולדת ובנזקק לשירותי חירום שבלעדיהם חייו אינם חיים".

כמו-כן, נקבע כי מעשיו של הנאשם טומנים בתוכם גרעין מסוכן של תוקפנות רעיונית העלולה להביא להפרת החוק גם במבט לעתיד הקרוב. "בהיות העבירות המיוחסות לעורר עבירות על-רקע אידיאולוגי, יש בהן זרע פורענות להפרת חוק עתידית, המבקשת להשליט תפיסה רעיונית נתונה בכל מחיר, וגם במחיר עבריינות על החוק תוך גרימת נזק ציבורי כבד לקרוב ולרחוק".

לאור האמור לעיל, פסק בית המשפט, כי העבירות המיוחסות לטבגר מעלות מספר עילות מעצר, והאלטרנטיבה של חלופת מעצר לא תוכל להשיג את מטרות המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית. אי האימון בהתאמתה של החלופה, "מתחזק על-רקע תופעות הפרות חוק כלליות סביב תוכנית ההינתקות, היוצקות שמן רותח למדורת ההתנגדות האלימה, ומסכנות את ההליך הדמוקרטי בישראל".

אי-לכך, נדחה ערערו של טבגר, והוא נעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.