מלון הנסיכה יפצה אורח ששומר הכניסה הרס את רכבו

בית משפט השלום בבאר-שבע, פסק ביום ב' (11.07.05), כי בית מלון הנסיכה באילת יפצה אורח, ששומר הכניסה במלון נטל את רכבו ללא רשות והרס אותו.

בעל הרכב, ניסים אסולין, שהינו לקוח VIP במלון, הורשה להחנות את רכבו מסוג B.M.W באזור החניה העליונה, אשר שמור לנכים ולאורחים מכובדים בלבד. מדובר בשטח חניה מוגבל בו חונים כלי הרכב אחד אחרי השני. על-פי נוהלי המלון, לשם הסדרת החניה ולצורך קיום הנחיות בטיחות, מצווה אורח אשר חונה בחניה העליונה להפקיד את מפתחות מכוניתו בקבלה של המלון. בקבלה עצמה קיים ארון נעול בו מופקדים מפתחות כלי הרכב, ורק לקב"ט המלון ולמי שהינו שומר הכניסה למלון יש גישה אליו.

אסולין מסר את מפתחות רכבו לדניס בלנובסקי, עובד המלון, ששימש באותו יום (29.06.98) כשומר בכניסה, וזאת על-פי הנוהל המקובל, קרי לשם הזזת הרכב בעת הצורך בתחומי מגרש החניה של המלון בלבד. שעות ספורות לאחר מכן, נטל בלנובסקי את הרכב ללא רשותו של אסולין, ונסע עימו מחוץ לתחום בית המלון. במהלך הנסיעה נפל לתהום, וכתוצאה מכך ניזוק הרכב בצורה קשה.
בין אסולין ומנהל המלון נערכו מספר פגישות, במטרה להגיע להסדר כספי אשר ייתר את הצורך בהגשת תביעה. בסופו של דבר סירב אסולין לחתום על הצעת הפשרה כפי שניסח אותה עורך-הדין של המלון, והגיש את התביעה כנגד חברת לקסן ישראל בע"מ, שהמלון מנוהל על-ידה.

בכתב תביעתו טען אסולין, כי פעל בהתאם להוראות המלון בהשאירו את מפתחות הרכב בידי השומר. על-פי סעיפי חוק השומרים, אחראי המלון לכל הנזקים שנגרמו לו, הואיל ובהיות המלון "שומר שכר", נהג ברשלנות כאשר התיר לכל שומר שעובד בשירותו גישה למפתחות כלי הרכב, ולא נקט בשום אמצעי זהירות למניעת שימוש ברכב שלא ברשות.

חברת לקסן טענה מצידה, כי המדובר באירוע פלילי אשר בוצע על-ידי השומר, שלא במסגרת עבודתו ולצרכיו האישיים, ועל כן אין המלון אחראי לנזק שנגרם. ככל שהדבר נוגע לרכב, היא פעלה כשומר שכר, כשהמטרה לשמור על הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, ובנסיבות אלה הוכח שהנזק נגרם שלא ברשלנותה ולכן היא פטורה מאחריות.

בנוסף, אפילו אם היתה החברה חייבת כשומר שכר מדרגה ראשונה, הרי שהוכח כי לא הייתה יכולה לחזות את מעשיו של השומר, וממילא לא יכולה הייתה למנוע אותם. לסיכום הוסיפה, כי מנהל המלון, במאמציו להגיע להסכם פשרה עם אסולין, נטל על עצמו אך ורק את תפקיד המתווך, ואין בכך כל הודאה באחריותו של המלון לנזק.

שופטת בית משפט השלום דרורה בית-אור, בחנה את אחריותו של בית-המלון על-פי הוראות חוק השומרים, והגיעה למסקנה, שכאשר קיים נוהל מסירת מפתחות מהסוג שהיה בבית-המלון, הרי שמדובר בהחזקה כדין ברכב, ומכאן שנוצרה אחריות כלפי האורח לשמירת רכבו על-ידי בית-המלון.

"החוק מטיל על בעל בית מלון אחריות מוגברת של שומר שכר מדרגה ראשונה. דרגת אחריות זו פורשה בפסיקה כאחריות מוחלטת - ופוטרת את המחזיק למעשה רק במקרי אונס וכוח עליון... אירוע של גניבה ניתן לחיזוי מראש, ועל כן המלון אינו פטור מאחריותו כשומר שכר. בענייננו, ניתן לקבוע כי המלון לא נקט באמצעי זהירות ראויים בכך שאיפשר גישה חופשית לארון המפתחות לעובדים רבים ובהם שומרים שהינם עובדים בדרגה נמוכה, תחת לקבוע כי הקב"ט ורק הוא יאשר הוצאת מפתח של רכב מהארון. יתרה מכך, מדובר במפתחות כלי רכב של נכים או של אורחים המוגדרים VIP. יש להניח שככלל מדובר בכלי רכב יקרים ולכן היה על המלון לנקוט במשנה זהירות".

בית המשפט ציין, כי העובדה שהמלון הוסיף והעסיק את השומר, אשר גנב את הרכב, במשך כשנה וחצי לאחר האירוע, יש בה כדי להעיד על מידת חוסר האחריות של המלון בהעסקת עובדיו. בנוסף, הדרישה להפקיד את המפתח בקבלה, היתה דרישה של בית המלון, ולאסולין לא היתה כל אפשרות שלא לעשות כן. מכאן נובעת חובת זהירות מוגברת על הרכבים ששמירתם הופקדה בידי המלון.

בסיכום החלטתו, פסק בית המשפט לאסולין פיצויים בסך של כ-30 אלף שקלים עבור ירידת הערך של רכבו, 5,000 שקלים עבור עוגמת נפש, וכן 15 אלף שקלים שכר-טרחת עו"ד והוצאות משפט.