נדחתה בקשת פסילת שופטת בטענה למשוא פנים

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, דחה ערעור שהגיש אליהו שבת על החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי אין דופי בהתנהלות השופטת רינה משל (שהם). שבת טען בערעור כי בית המשפט מנהל את ההליך באופן בלתי מוצדק שנוגס בזיכוייו לזכות.

בין אליהו שבת לשושנה מורו ורחל חוה צוקר מתנהל סכסוך משפטי ממושך בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שעניינו: זכויות בנכס מקרקעין. אליהו שבת הגיש בקשה לפסילת השופט. הוא טען כי בית המשפט מנהל את ההליך לרעתו.

בהקשר זה, נטען כי בית המשפט דחה באופן עקבי, ללא סיבה מוצדקת, את בקשות הביניים שהגיש, ובכלל זה, מנע ממנו לחקור בחקירה חוזרת עד מטעמו. שנית, נטען שבאחד הדיונים פנה בית המשפט לבא-כוחן של שושנה מורו ורחל חוה צוקר, במילים: "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר". עוד נטען, שבמהלך חקירתו של אליהו שבת אמר בית המשפט: "כל העדים ילכו למכונת אמת". כן נטען, שבמהלך חקירתו של אליהו שבת, עת אישר עורך דינו את דבריו, פנה אליו בית המשפט במילים: "לך אנו מאמינים". שלישית, נטען שבמסגרת חקירתו הנגדית של אליהו שבת נחשף בית המשפט לעברו הפלילי, מה שתרם לגיבוש דיעה קדומה כלפיו.

שושנה מורו ורחל חוה צוקר התנגדו לבקשת הפסילה. הן גורסות שאמירות אלו, ככל שנאמרו, אין בהן כדי להצביע על משוא פנים מצד בית המשפט. באשר לחשיפת עברו הפלילי של אליהו שבת, נטען, זהו הליך שגרתי במסגרת תקיפת מהימנותו של עד שאינו מצביע על גיבוש דעה מוקדמת.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסלות. באשר לטענות אליהו שבת בדבר אי קבלת בקשותיו, קבע בית המשפט כי מקומן של טענות אלו בהליך ערעור ולא בבקשת פסלות. באשר לאמירות בית המשפט, נקבע, אלו "נאמרו, לפי הנטען, לפני למעלה משנה ומחצה וממילא אינן יכולות להוות עילה לפסלות שופט, נוכח חובתו של בעל הדין לטעון טענת פסלות 'מיד לאחר שנודעה...'". לגוף טענות אלו, נאמר כי בית המשפט אינו יכול לזכור אמירות שנאמרו מחוץ לפרוטוקול זמן כה רב לאחר שנאמרו, אם נאמרו. כן נקבע "שהאמירות שייחס [אליהו שבת] לבית-משפט זה, אינן מסגנונו...".

הנשיא אהרן ברק החליט כי דין הערעור להידחות, בטענה שלא קם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט. כמו כן, הוא טוען כי חלק ניכר מטענות אליהו שבת מתייחסות לאירועים שקרו לפני זמן רב. אלא שטענת פסלות, כידוע, יש להעלות מיד עם היוודעה (ראו: תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). גם לגופן של הטענות השופט לא מצא בהן ממש.

וכך טען נשיא ברק: "אליהו שבת מלין על החלטותיה של השופטת בבקשות הדיוניות שהגיש. דא-עקא, טענות אלו יש להעלות במסגרת הליכי הערעור הרגילים. החלטות דיוניות שניתנו בהליך - אפילו מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין - אינן מהוות עילה לפסילת בית המשפט (ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם)). באשר לאמירות הנטענות - לא מצאתי שהן מקימות עילה לפסילת בית המשפט. אין בהן משום הבעת עמדה נחרצת וסופית באשר למהימנות העדים או הכרעה בגוף המחלוקת. גם חשיפת בית המשפט לעברו הפלילי של אליהו שבת, אגב חקירתו על-ידי המשיבות, אין בה כדי להביא לפסלות השופט (השוו: ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, חזקה על שופט מקצועי, שיכריע בתביעה בהתעלם מעובדות לא רלוואנטיות להן הוא נחשף (השוו: ע"א 3279/05 אלמליח נ' אגודת הספורט מכבי קרית-גת (לא פורסם))"!!

כך מוסיף הנשיא וקובע: "יש לדחות את טענתו של אליהו שבת בדבר פסילה מכוח מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי מראית פני הצדק, כשלעצמה, אינה מקימה, בדרך כלל, עילת פסלות".

לפיכך, הנשיא החליט הנשיא א' ברק לדחות את הערעור.

- לפסק הדין המלא (ע"א 3027/05)