עיתונאית סירבה לחשוף מקור - ונשלחה לכלא

סערה בעולם העיתונות האמריקני - עיתונאית הניו יורק טיימס - העיתון שנחשב לטוב בעולם, נשלחה לכלא (יום ד', 6.7.05) בגלל שסירבה להסגיר מקור מידע בחקירה אודות דליפת שמות של סוכנת חשאית של סוכנות הביון המרכזית (ה-CIA). ג'ודית' מילר נשלחה למשך עד ארבעה חודשי מאסר בכלא בוושינגטון, והיא תצא לפני כן רק אם תהיה מוכנה להסגיר את המקור.

כתב טיים מגזין, מת'יו קופר, הצליח להתחמק מגורל דומה כשהסכים להעיד. קופר אמר לשופט הפדרלי כי המקור אמר לו "בדרך דרמטית" כי הוא יכול לחשוף את זהותו. על-פי פרסום בשבועון "ניוזוויק", המדליף הוא לא אחר מהגורו הפוליטי קארל רוב, סגן ראש מטה הבית הלבן.

מילר, מצידה, מעולם לא כתבה את הכתבה אך ביצעה מספר שיחות טלפון על-מנת לקבל את המידע. היא עומדת על כך, בינתיים לפחות, כי לעולם לא תסגיר מקור מידע, זאת מאחר ו"אם אי אפשר לסמוך על עיתונאים לשמור על חשאיות, העיתונאים לא יוכלו לתפקד, ולא יהיה חופש עיתונות". העורך, ביל קלר, אמר כי מילר הגיע להחלטה "אמיצה ועקרונית".

נקמה בשליחות?

הסיפור החל כשהודלף שמה של סוכנת חשאית של ה-CIA, ולרי פלאם ביולי 2003. בעלה של פלאם, השגריר בפועל בעירק - הידוע כמתנגד של המלחמה, ג'וזף ווילסון. הוא יצא בשליחות ה-CIA כדי לחקור האם עירק מנסה לרוכש אורניום מניז'ר. זמן קצר לאחר שובו האשים את ממשלו של ג'ורג' בוש בהפרזה בסכנה מצד עירק, כל זאת במטרה לקבל גושפנקה ולצאת למלחמה. את הדברים פרסם במאמר בניו-יורק טיימס. בתקשורת האמריקנית הפנו אצבע מאשימה כלפי מקורות בבית הלבן. נטען כי חשיפתה של פלאם נעשתה כדי לפגוע בבעלה ולאותת למתנגדים ליציאה למלחמה, ולמדיניות של בוש, להיזהר. למרות זאת, פעל הפרסום נגד הנשיא, אשר נעלץ בסופו של דבר להצהיר כי הוא תומך בחקירה לחשיפת זהות המדליפים.

בעקבות דבריה הורה השופט, כאמור, לעצור את מילר בגין ביזיון בית המשפט. נזכיר, כי ניו-יורק טיימס נחשף לאחרונה לפרשיות לא נעימות בהן פרסום כתבות שקריות של הכתב ג'ייסון בלייר.

על-פי תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות בישראל, אין לגלות מידע שנמסר בתנאי שישאר חסוי ולא יחשפו את זהותו של מקור חסוי - אלא בהסכמתו.

הגנה על המקור

החיסיון העיתונאי יוצר למעשה מעין הסכם בין עיתונאי ומקור המידע שלו, הסכם אשר לרוב אינו נחתם בכתב. עם זאת, חוקים אחרים אשר מחייבים את העיתונאי מהווים לעתים מקור לבעיות - האינטרס העלול להתנגש עם החיסיון העיתונאי הוא זה של עשיית הצדק - של בתי המשפט והמשטרה. המידע, לעתים, המוביל לפתרון החקירה, נמצא רק בידיו של העיתונאי. בסעיף 5 לפקודת ביזיון ביהמ"ש נקבע דינו של עד המסרב להשיב על שאלות: "סירב עד להיחקר על-פי החוק או להשיב על אותן שאלות שהוצגו לפניו כחוק, ולא הראה כל טעם צודק לסירובו, יכול בית המשפט לתיתו מייד במאסר למועד שלא יעלה על חודש אחד, חוץ אם הסכים בינתיים, לפני סיום המשפט, להיחקר ולהשיב על שאלות".

העניין משתנה ממדינה למדינה, כשבאנגליה, למשל, לשופטים יש שיקול דעת נרחב יחסית, אך גם הם בוחנים את עקרון חופש העיתונות למול זה של עשיית הצד. בצרפת, על-פי החוק של הפרוצדורה הפלילית נקבע, כי "עיתונאי, המופיע כעד בנוגע למידע שאסף או השיג במהלך עבודתי העיתונאית, רשאי לא לגלות את מקור המידע". בשבדיה חושפים את המקור למען ביטחון המדינה או כשאניטרס העיתונאי דורש זאת.

צילום: מילר ברכב המשטרתי