רחמני דחו הצעה לעיסקת טיעון - והפסידו בגדול

ביטוח - עסקים - מאמר פרשנות

רחמני דחו הצעה לעיסקת טיעון - והפסידו בגדול

לוא היו מסכימים להסדר שאליו הגיעו מנהלי 6 חברות אחרות, היו מושעים ל-3 שנים, שהיו מסתימות זה כבר

מאת אלעזר לוין

לוי רחמני, בעליה של חברת הביטוח אילון, האמין בצדקתו, בפרשת קרטל חברות הביטוח, הלוא היא ההסדר לפרמיות אחידות בענפים מסחריים לשנת 1992. במשך שנים, לאחר שחשפתי את הפרשה בגלובס, בינואר 1995, חזר ואמר לי: "לא היינו שותפים לקרטל. היינו חברה קטנה שלא יכלה ליזום צעדים כאלו. ניסינו לפעול נגד הקרטל. לא היתה לנו ברירה". עכשיו מתברר, שהחלטתו לנהל משפט הביאה לכך שהפסיד בגדול.

מסיבה זו, ומן הסתם מתוך אמונה פנימית בצדקתו, סירב רחמני בזמנו להצטרף להסדר, שאליו הגיעו שש חברות ביטוח אחרות ומנהליהן. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ב-1998 את עיסקת הטיעון שגובשה בין החברות והמנהלים ובין המפקח דאז על הביטוח, דורון שורר, והרשיע את החברות והמנהלים.

שורר, ואחריו המפקחת ציפי סמט, דרשו מהמנהלים לפרוש, שהרי הורשעו בעבירות פליליות שמשמען פגיעה בציבור המבוטחים. ואכן, מנהלי כל שש החברות פרשו, מי מרצון ומי לאחר מאבק. כמה מהם, כמו עזי לוי במגדל ורימון בן שאול בכלל ביטוח, פרשו מהענף ועברו לתחומי פעילות אחרים. אחרים, כגון מנחם הרפז בסהר ואהרון קלמן במנורה, ביקשו להשאר בענף, והושעו ל-3 שנים. כתום התקופה, חזרו לענף הביטוח. קלמן, לדוגמא, הוא כיום מנכ"ל מנורה, ללא עוררין.

שתי חברות, הפניקס ואילון, לא היו מוכנות להצטרף לעיסקת הטיעון, ולכן התנהל נגדן, בנפרד, משפט ארוך ומייגע. הטיעון העיקרי של הפניקס ובעליה, יוסי
חכמי, היה שהחברות לא יזמו את הקרטל, והפרמיות הוכתבו להם על-ידי מיוניק-רי הגרמנית. בית המשפט דחה טיעון זה והרשיע את הפניקס ומנהליה. לגבי איתמר בורוביץ, מנכ"ל הפניקס, כל השעיה היא תיאורטית, כי הוא פרש ממילא מניהול החברה.

ציון הורשעה בעיסקת טיעון, והמפקחת על הביטוח ציפי סמט דרשה מהיו"ר אברהם רמי טיבר ומבכיר אחר לפרוש ל-3 שנים. הם סירבו, ופנו לבית המשפט העליון. זה פסק לזכותם. סמט לא הרימה ידים, ועל-פי בקשתה הגישה הפרקליטות בקשה לדיון חוזר. בית המשפט העליון, בדיון החוזר, הפך את הקערה על פיה שעל טיבר לפרוש. אבל, במועד פסק דין, היתה גם החלטה זו תיאורטית, כי ציון נמכרה בינתים להראל, וטיבר שוב אינו מנהל בחברה.

נשארה אילון. במבט לאחור נראה, שרחמני טעה כאשר לא הצטרף לעיסקת הטיעון. לוא היה מצטרף, היה מושעה, נניח , ל-3 שנים, תקופה שכיום היתה כבר מזמן מאחוריו. יתר על כן, הוא היה חוסך לו ולחברה הוצאות משפטיות ושכר טירחת עורכי דין במליוני שקלים. גם הקנסות שהוטלו עליו ועל חברת אילון היו מן הסתם נמוכים יותר, מהקנסות של מליוני שקלים שבהם חויבה החברה כאשר ניהלה את המשפט.

האם בכך הסתימה סופית פרשת קרטל חברות הביטוח, שהסעירה את הענף ב-10 השנים האחרונות? לכאורה כן, אך עדיין נותרו שתי נקודות פתוחות. ראשית, רחמני הגישו לבית המשפט העליון בקשה לדיון חוזר, אם בית המשפט יענה להם, ואולי אף יפסוק לזכותם (במהלך מנוגד למשפט של ציון), יבוטלו ההשעיות שנקבעו.

שנית, שאלה אחת, חצי-בלשית, לא נענתה עד היום: מיהו המקור המסתורי, שהעביר לידיעתי, בינואר 1995, את המסמכים, שהוכיחו את קיומו של הקרטל הבלתי חוקי וגרמו לעריפת הראשים הגדולה? ברור, שזהו מקור בכיר בענף, שבידו היו מסמכים רבים. בעת המשפט נגד הפניקס הועלתה דרישה, לזמן אותי להעיד בנושא זה. בית המשפט קבע שאין בכך צורך. שמו של המקור ישאר חסוי, עד להודעה חדשה. יום יבוא, ושמו יחשף, ותהיה זו הפתעה לרבים.