לראשונה: הוכר קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לתנאי השירות הצבאי

בפסק דין שניתן לאחרונה מפי ועדת הנכים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 בראשותו של השופט גנון, הוחלט להכיר בקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת שפרצה בגופו של העורר לבין אופי ותנאי שירותו הצבאי.

העורר התגייס לצה"ל בפרופיל 97. במהלך שירותו הצבאי היה העורר מעורב במספר אירועי פח"ע, לרבות היתקלויות עם ערבים, אירועים קשים ומלחיצים אשר גרמו בסופו של דבר להתפרצותה של מחלת הסוכרת בגופו של העורר, אשר סובל מתסמיניה עד עצם היום הזה.

תביעתו של העורר כנגד קצין תגמולים באגף השיקום של משרד הביטחון נדחתה לאור חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם קצין התגמולים, לפיה, מאחר ומחלת הסוכרת פרצה בגופו של העורר זמן רב לאחר היחשפותו לאירועים המלחיצים, ניתן לקבוע בביטחון כי לא קיים כל קשר סיבתי בין התפרצותה של מחלת הסוכרת בגופו של העורר לבין אופי ותנאי שירותו.

על החלטה זו הוגש ערעור, כאמור. עו"ד אלי דורון וגיל מור ממשרד עורכי הדין דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי בחיפה, אשר ייצגו את העורר בפני ועדת הנכים, טענו כי העורר החל סובל מתסמיני מחלת הסוכרת כבר כ-3 חודשים לאחר חשיפתו לאירועים המלחיצים, ואף התלונן על כך בפני מפקדיו, אלא שמסיבה כלשהי לא נערכה לו בדיקת דם פשוטה ביותר, אשר באמצעותה ניתן היה לגלות את מחלת הסוכרת המקננת בגופו וזו התגלתה רק כאשר אושפז העורר בבית החולים כשרמת הסוכר בדמו גבוהה ביותר וסכנת חיים מרחפת על חייו, לטענתם באיחור רב של מספר חודשים.

העורר הוסיף וטען, כי לא ניתן להתעלם מקיומו של הקשר הסיבתי הרפואי והמשפטי גם יחד בין פריצתה של מחלת הסוכרת בגופו של העורר, לבין האירועים המלחיצים אשר חווה במהלך שירותו הצבאי.

ועדת הנכים, כאמור, החליטה לבסוף לקבל את הערעור בהעדיפה את טענותיו של העורר ובקובעה כי אף שאבחון מחלת הסוכרת בגופו של העורר נעשה באיחור רב, אין בכך בכדי לשלול את הקשר הסיבתי בין התפרצותה של המחלה לבין אופי שירותו הצבאי של העורר. לפיכך, הוחלט להחזיר את תיקו של העורר לועדה הרפואית בכדי שזו תקבע את אחוזי נכותו.