"אמון הציבור נפגע לא בגלל פרסום כזה או אחר, אלא בגלל פעולות נשוא הביקרות כפי שפורטו במדוקדק בדוחות מבקר המדינה. הגדרת התפקיד (מבקר המדינה) מעניקה נוחות מסוימת כך שבמקרה של ביקורת ניתן לומר זו המדינה וזו לא אני, אך אסור לומר זאת. לכולנו נוח יותר להכות על חטא ולומר חטאנו, עווינו ופשענו ולקוות שיסלחנו לנו בבית דין של מעלה ולהמשיך בחיים הרגילים" - שרת המשטיפ, ציפי לבני.
קל יותר שמישהו כותב זאת עליך וצריך לתת את הדין בבית דין של מטה. אך האם ראוי להשאיר את המבוקרים חסרי שם או לומר את השמות בהוותים למען ידע הציבור.
"בטרם תכנס בשערי התפקיד הרם, עצה אחת טובה מן הכנסת. לדעתי, אולי בניגוד למה שמקובל, אזרחי ישראל אינם חושבים כי כסדום היינו, ולא סבורים שלעמורה דמינו, אלא יותר לחלם - עיר החכמים בעיני עצמם".
"מבקר המדינה צריך לעמוד על המשמר, כי חברה שבה האמון במוסר ובהיגיון של המערכת הדמוקרטית והשלטונית, מוטל בספק, היא חברה בבעיה. זו משימתך, לחשוף ולהבהיר כי יש גבול".
"אבל אדוני המבקר, מעבר למשימה זו, לישראלים הרבה יותר מפריעה תחושת חוסר הביטחון של הילד בבית הספר. האלימות הגוברת, הקטל בדרכים, קריסת הרשויות המקומיות. כל אלו יכולים להיות קצת יותר מתוקנים בעזרת פעולה משמעותית שלך ושל אנשיך".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה