משרד העבודה והרווחה כשל בשילוב בעלי מוגבלויות בקהילה

מבקר המדינה התייחס לאופן הטיפול של משרד העבודה והרווחה בבעלי מוגבלות, בעיקר באמצעות אגף השיקום והאגף לטיפול באדם המפגר. המשרד מממן את השירותים בשיעור של 75%.

אגף השיקום:

אגף השיקום פועל לשילובם של בעלי מוגבלות בתחום התעסוקה, החברה והקהילה, כדי לחזק את עצמאותם במידת האפשר. אוכלוסיית היעד של אגף זה היא נשים עד גיל 60 וגברים עד גיל 65, הסובלים ממוגבלויות פיזיות וממחלות גופניות, הסובלים מנכויות חושיות ובעלי קשיי תפקוד והסתגלות על רקע פגיעות אורגניות.

אגף השיקום נותן שירותים ל-39 אלף בעלי מוגבלות.

תקציב אגף השיקום לשנת 2001 עמד על 325 מיליון ש"ח, מתוכם 116 מיליון ש"ח יועדו לפעילות של השירות לשיקום. בסך הכל מקבלים 39 אלף בני אדם שירותים מהאגף לשיקום.

מרבית השירותים שמעניק האגף אינם מעוגנים בחקיקה, ולכן מספר בעלי המוגבלות הנהנים משירותיו תלוי מהיקף התקציב השנתי שהוקצה לו.

בתשובת אגף השיקום למבקר המדינה נטען כי ישנם כמה מנגנונים שנועדו לתאם פעולות בנושאים מסוימים באוכלוסיות שונות. מבדיקת המבקר עולה, כי מנגנונים אלו נותנים פתרון חלקי בלבד לבעיית התיאום, מאחר והם מטפלים רק בקבוצות אוכלוסייה ייחודיות.

המבקר הציע לבחון אפשרות למנות מתאם טיפול שיהיה אחראי לתיאום בין כל הגורמים המספקים שירותים המיועדים לבעלי מוגבלות.

האגף לטיפול באדם המפגר:

שני חוקים מעגנים את חובתה של המדינה לטפל בבעלי פיגור שכלי. אחד מהם הוא חוק הסעד (טיפול במפגרים) והשני הוא חוק השוויון. השירותים העיקריים שמספק האגף לטיפול באדם המפגר הם:

- השמת בעלי פיגור שכלי במסגרות חוץ ביתיות
- טיפול בבעלי פיגור שכלי החיים בקרב משפחותיהם.

חוק הסעד מעניק את הסמכות לקבוע מיהו מפגר לוועדת אבחון. למרות זאת, עד להקמת מחלקת האבחון והקידום ב-1994, הכיר האגף במי שהופנו אליו כבעלי פיגור שכלי על סמך מסמכים שונים, מבלי שעניינם הובא לפני ועדת אבחון.

בשנת 2000 קבעה מחלקת התכנון והתקצוב במשרד העבודה והרווחה, כי התקציב לאבחון מאפשר בקושי לאבחן אוכלוסיות חדשות המבקשות לקבלת טיפול במסגרת האגף. המחלקה העריכה, כי יש צורך לאבחן כ-12 אלף מטופלים הנמצאים במוסדות, אשר האבחון שלהם נעשה שלא כחוק.

המבקר מעריך שהמשרד העבודה והרווחה אינו ערוך כנדרש לאבחן את כל מי שצריך לעשות להם אבחון, כדי לקבוע אם הם סובלים מפיגור שכלי.

בדיקת מבקר המדינה העלתה שיש פער נכיר בין הצרכים של אוכלוסיות בעלי מוגבלות לבין המענה הניתן להם. בתשובתו למבקר המדינה בנובמבר 2002, הסביר משרד העבודה והרווחה כי בשל מגבלות התקציב הקשות אין הוא יכול לתכנן לטווח ארוך את השירותים לבעלי המוגבלויות. לדעת המבקר דווקא המצוקה התקציבית החמורה מהווה סיבה שהמשרד ירכז באופן שיטתי ומסודר נתונים על צורכיהם של כלל בעלי המוגבלות, ויבדוק את הפער בינם לבין השירותים שהוא מעניק בפועל.

שילוב בעלי מוגבלויות בתעסוקה:

בביקורת הקודמת שערך המבקר בנושא תעסוקת מוגבלים, צוין כי אין מדיניות או תוכנית אב לצמצום האבטלה בקרב אנשים בעלי מוגבלות. עקב כך יזמה שרת העבודה והרווחה דאז הקמה של וועדת היגוי בין-משרדית שתעסוק בנושא ותציע תוכנית אב.

הוועדה הוקמה ב-1996, ופעלה משך כשנתיים. בסקר שערכה הוועדה, הוערך כי ישנם 7,000 בני אדם הממתינים לשירותים שיקומיים תעסוקתיים, וכי בתוך חמש שנים יתווספו עליהם 5,000.

הוועדה הציעה תוכנית אב שתפתור את הבעיה. בין היתר הוצע להסדיר בחוק את ההיבטים של השיקום התעסוקתי, לקבוע מדיניות בכתב ולהקים מנהלה שתרכז את הנושא.

התוכנית לוותה בהצעת תקציב לחמש שנים.

ממועד השלמת התוכנית ועד למועד סיום ביקורת מבקר המדינה באוגוסט 2001, עברו כשלוש וחצי שנים, אך משרד העבודה והרווחה טרם נערך ליישומה.

גם חוק השיוויון שנכנס לתוקף בינואר 1999, טרם יושם. במאי 1998 מינה מנכ"ל המשרד וועדה שמטרתה לגבש דרכים ליישום הוראות החוק בכל הנוגע לתעסוקה ולביצוע תוכנית פעולה בלוח זמנים מפורט.

החוק מרחיב את אוכלוסיית היעד וכולל הגדרה רחבה למושג "בעל מוגבלויות". היקף אוכלוסיה זו עומד בעקבות החוק על כ-110,000 נפשות. משרד העבודה והרווחה מתקשה להתמודד עם כמות כזו.

גם סוגיית הייצוג ההולם היא בעייתית: החוק קובע כי מי שמעסיק 25 אנשים ומעלה חייב לפעול לקידום הייצוג ההולם של בעלי המוגבלויות בקרב עובדיו. החוק לא מגדיר מהו ייצוג הולם.

בפועל, כארבע שנים לאחר מועד חקיקת חוק השיוויון, עדיין דנים משרדי הממשלה הנוגעים בדבר בהקמת המינהלה שאמורה לטפל ביישום פרק התעסוקה שבחוק.

למעשה, לאגף אין כלל מידע על מספר בעלי הפיגור השכלי המשולבים בעבודה נתמכת או בשוק החופשי. מדובר בפער משמעותי מכוונת המחוקק, שקבע שיש להכין תוכניות תעסוקה לבעלי מוגבלויות, ולהעדיף שילובם במקומות עבודה רגילים, לבין המצב הקיים.