האם אדם יכול להכניס את עצמו למצב שיוביל אותו להפרעה נפשית? כנראה שכן; האם על בית המשפט להתחשב בעובדה כי האדם הכניס את עצמו למצב של הפרעה נפשית ולפסוק כנגדו גם את לא היה שפוי בנפשו? לפי פסיקת בית המשפט העליון שפורסמה עתה (יום ב', 27.6.2005), מסתבר שכן.
בפסק דינו של שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, אומר השופט בהערת אגב: "אף אם יוכח כי המערער סבל מהפרעה נפשית חמורה, עדיין נתון לבית-המשפט שיקול דעת, כאמור לעיל, ליתן משקל הולם לשאלה אם המערער "הכניס את עצמו" לנסיבות שהולידו אצלו אותה הפרעה נפשית חמורה".
תחילת המקרה ביום 8.1.02, כאשר יצאה שולה עמר, חברתו לחיים של אברהם זריאן, מביתה. מספר ימים לפני כן התעמת זריאן עם חברתו וטען בפניה כי זו מתרועעת עם גברים זרים.
באותו הלילה ארב לה זריאן בתוך מכונית, בחניית ביתה. בחצות הלילה, כאשר חזרה לביתה הגיח זריאן מן המכונית. בדרך אל ביתה תפס אותה בשערות ראשה, גרר אותה על האדמה, איים עליה ודחף אותה מעבר למעקה הגשר המוביל לבית כך שחצי גופה היה תלוי באוויר, בגובה של כ-20 מטר מעל האדמה. עמר הצליחה להשתחרר וברחה לביתה כשזריאן מצליח להיכנס אף הוא לבית.
תחנוניה של עמר כי יעזוב את הבית ו"יצא מחייה" לא הועילו.
מכתב האישום עולה, כי בשלב הזה החלה עמר ללכת לכיוון חדר השינה, ואילו זריאן ניגש במהירות למטבח, נטל משם סכין, רדף אחריה במסדרון הבית והחל לדקור אותה, שוב ושוב, בביטנה ובחזה, תוך שהוא צועק: "את ביקשת את זה". בתה של עמר ובנה הקטן היו בבית באותה שעה והיו עדים למתרחש.
כתוצאה מהדקירות נגרמו לעמר חתכים ופצעי דקירה רבים בפלג גופה העליון, אשר גרמו לנזקים חמורים לריאות ולטחול. מאוחר יותר, באותו היום, היא נפטרה.
במשפטו שהתקיים בבית המשפט המחוזי טען זריאן, כי עמר קינטרה אותו (התגרות בטרם ביצוע הרצח) לפני שתקף אותה. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי לדקירותיו הקטלניות "אין מניע מתקבל על הדעת, ואין הסבר להתנהגותו של המערער מלבד אובססיה וקינאה שבעטיין ביקש לרצוח את המנוחה בכוונה תחילה במובן הפשוט של הביטוי". השופט הרשיע אותו ברצח וגזר עליו מאסר עולם של 20 שנה.
בערעור לבית המשפט העליון דוחה בית המשפט את טענת הקינטור ואף את טענתו כי סבל ממחלת נפש או הפרעה נפשית קשה בשעת ביצוע הרצח.
אלא שהשופט ג'ובראן איננו מסתפק בדחיית טענותיו של זריאן, ומוסיף, בהערת אגב, את הדברים הללו המובאים כלשונם מהכרעת הדין:
"למעלה מן הנדרש יוער, כי אף אם יוכח כי המערער סבל מהפרעה נפשית חמורה, עדיין נתון לבית-המשפט שיקול דעת, כאמור לעיל, ליתן משקל הולם לשאלה אם המערער "הכניס את עצמו" לנסיבות שהולידו אצלו אותה הפרעה נפשית חמורה. מסקנתי לעניין הקנטור היתה כמסקנת בית-המשפט המחוזי, כי זה היה הקנטור העצמי שהמערער הפנה עוד ועוד כלפי עצמו, כאילו ביקש לעורר את עצביו. משקבעתי כי עורר את עצביו בעצמו, קבעתי כי המערער הכניס את עצמו למצב הזה. מקרהו של המערער איננו נמנה על אותם מקרים שהמצדיקים הפחתה בעונש".
סעיף 34ח' לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קובע שאדם לא ישא באחריות פלילית למעשה אם עשה אותו בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי או שהיה חסר יכולת של ממש. הערת האגב של השופט ג'ובראן גורסת, למעשה, כי בית המשפט יכול להתחשב לחומרה ולהרשיע אדם אם הוא זה אשר הכניס עצמו למצב של אי שפיות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה