האיש השמן בעולם משיל מעליו את התואר

הוא עדיין 'איש גדול', אך עיניו הכחולות פקוחות לרווחה בשמחה כשהוא לוחץ על חזהו באצבעותיו, מחייך בשובבות ומודיע בחגיגיות שהוא יכול לחוש את צלעותיו.

עבור פטריק דואל, הרגע הקטן הזה הוא ענק - האיש יכול לחוש בצלעותיו בפעם הראשונה מזה 25 שנה.

לפני שנה, שקל דואל 482.4 קילוגרם. הוא היה כה עצום בגודלו עד כי היה צורך להרוס את קיר חדר השינה שלו כדי לחלץ אותו מביתו. אז, הובהל לבית חולים בדרום דקוטה באמבולנס בעל דלתות רחבות במיוחד ומערכת מנופים מיוחדת שהוזמנה מדנבר.

מציאות אכזרית

מציאות חייו של דואל היתה מרה ועגומה. הוא לא עזב את חדר השינה שלו 7 חודשים. הוא בקושי בילה מחוץ לביתו כ-7 שנים. הוא לא יכל לשבת. הוא לא יכל להסתובב בכוחות עצמו. הוא סבל מבעיות לב וסוכרת והיה זקוק לחמצן.

פטריק דואל גסס. תמונה שנלקחה בחודש יוני האחרון מראה דמות עצומה שרועה בחוסר אונים על בטנה ונראית כמו בלון ענק מנופח.

כעת, 12 חודשים אחרי שאושפז לניתוח בקיבתו, דואל יושב על כסא שרגליו יצוקות מבטון. הוא עדיין נראה כמו בודהא הסובל מעודף משקל אך הוא פחות מחצי האדם שהיה, ועובדה זו, אומרים רופאיו, היא תהליך מדהים. דואל מצידו מסכים לכל מילה.

דואל מספר לסוכנות הידיעות AP: "נהגתי להתבונן במראה ולראות את 'Michelin man' (הדמות המנופחת המפרסמת את צמיגי מישלן)", מספר דואל. "פתאום ... אני נראה יותר כמו בן אדם ואני אומר לעצמי 'אוו אלוהים, מאיפה הוא הגיע'?".

דואל מבצע בדיקה מהירה של התכווצותו, עדיין בגוף הגדול שלו: הוא נוגע בצלעותיו. הוא מותח את אצבעותיו כמו מניפה כדי לראות עצמות וגידים.

חצי בן אדם

אבל מעבר לכל אלו הנתון המרגש ביותר הוא המספר המופיע על המשקל: 224.55 קילוגרם.

הוא מרים יד עבת בשר בנצחון: הוא מעולם לא ירד מתחת למשקל של 225 מזה שני עשורים.

דואל יוצא כעת החוצה כמעט בכל יום, הולך מעט, מתעמל וחושב על כל הדברים שהוא מקווה לעשות יום אחד בעתיד. "החיים", לדבריו, "הם טובים יותר לאין שיעור".

שמן עוד לפני שלומד ללכת

לפני שיכל ללכת או לדבר, הוא מספר, הגדירו אותו הרופאים כ"שמן מאד". ועד שהאמבולנס פילס את דרכו בכביש המוביל לעיר הקטנה בה התגורר 40 שנה מאוחר יותר, דואל כבר היה אסיר של הקילוגרמים הרבים שלו. הוא לא יכל לעבוד, ללכת למשחק כדורגל או אפילו לנסוע לבקר את הוריו.

והוא לא התבייש לדבר על כך.

אדם עם מסר

כשדואל הגיע לבית החולים 'Avera McKennan' הוא קיבל בברכה את אור הזרקורים שהופנה אליו, נחוש להוכיח כי אינו שורה בספר גינס אלא אדם עם מסר: אנשים שמנים סובלים מפני שמערכת הבריאות וחברות הביטוח הרפואי לא עושות די כדי לסייע להם, הסביר.

"אם אני יכול להוריד במשקל, כל אחד יכול לעשות זאת ואני מתכוון כל אחד", הוא אומר. "כוח הרצון שלי הוא בבסיסו אפס".

בשנה שעברה מאז, בעקבות סיפורו, קיבל דואל יותר מ-2,000 דוא"ל ומכתבים, מסין ועד סעודיה. הוא רכש לעצמו סוכן (הוא קיבל תשלום על הופעתו בסרט תעודה בריטי ובטלוויזיה הגרמנית), והוא משוחח בצורה גלויה ולעיתים קרובות באופן הומוריסטי על ההשמנה שלו.

דואל, בן 43, מספר כי חוסר היכולת לרדת במשקל היתה מתסכלת ביותר וכי עבר חוויות של השפלה ולגלוג כשהיה צעיר. "תמיד חשבתי", הוא מספר, "שזו בעיה שיש לאנשים מסויימים ואנשים אחרים פשוט לא אוהבים אותם".

כל סוגי הדיאטה

דואל ניסה את כל סוגי הדיאטה והוריד 135 קילוגרם באחת מהן, אך הפסיק מאחר ולא יכל להרשות לעצמו את תוספי המזון. "פשוט חשבתי שבאחד הימים מישהו ימציא דיאטה שתצליח או שאחד מהמדענים הגאונים האלו ימציא גלולת פלא... שאתה לוקח ויורד 45 קילו", אמר. דואל יודע עד כמה מגוחך זה נשמע. "כל אדם בדיאטה מייחל ליום הזה".

באמצע שנות השמונים, הוא נפל, נפגע בגבו והפך לנכה, מה שגרם לו להיות מוגבל בתנועה עוד יותר.

אך תפנית אחת חיובית היתה בחייו של דואל. דרך מודעת בעיתון בה תיאר עצמו כ"אתגר פיסי" הוא פגש את אדית ראניאן, יועצת הדרכה בבית ספר, גרושה.

בטלפון, הוא אמר לה בפשטות כי הוא שוקל 315 קילוגרם.

בפגישתם הראשונה גילתה ראניאן את חוש ההומור שלו "היתה לו גישה חיובית לחיים למרות שקיבל בחייו סטירות לחי רבות" סיפרה.

כשנישאו לפני עשור, שקל דואל 337.5 קילוגרם והמשיך להעלות במשקל, כשהיקף מותניו מגיע ל-228 סנטימטר. בשנה שעברה נאלץ להשקל בחווה למזון לבהמות, במאזנים שתוכננו למשאיות.

סיבובים סביב הבית

כעת, הוא יכול ללכת בזהירות עם שני הליכונים; הוא עושה הקפות סביב ביתו, הולך מהסלון למטבח, לחדר הכביסה וחזרה.

הוא עדיין אינו יכול ללכת לכנסיה מאחר ועדיין אינו יכול להעלות במדרגות.

דואל מקווה להפוך לדובר שיהווה מוטיבציה לאנשים רבים ולמרות שבתחילה דיבר על ירידה במשקל עד ל-108 קילוגרם הוא אומר כעת כי אולי יסתפק בפחות, תלוי כיצד ירגיש.

לדואל יש כבר תוכניות לעתיד: הוא רוצה לצאת לדייג, ללכת למשחק כדורגל, וכן, לנהוג למק'דונלד לאכול מנה דלת שומן. "רק להיות מסוגל לצאת החוצה ולעשות מה שאני רוצה כשאני מגיע לנקודה מסויימת - זו ההוכחה שהגעתי למטרה".

ולוח הזמנים שקבע לעצמו? "לפחות 15 דקות לפני שאמות", הוא מתלוצץ. עוצר לרגע, מחייך ושוקל מחדש את תשובתו: "אולי חצי שעה".

צילום: סיבובים בחצר