בג"צ לראש לשכת עו"ד: יישם את בג"צ שלמה כהן

"פעם נוספת נקרא בית-משפט זה אל זירת ההתגוששות בין רוב ומיעוט בלשכת עורכי-הדין, אשר על כורחך אתה תוהה אם יש בה, ובהתדיינויות החוזרות ונשנות שהיא מפרנסת, להרבות כבודם של הלשכה ושל מקצוע עריכת-הדין בכלל". כך פתח בית המשפט העליון את פסק דינו בעתירה נוספת שהוגשה לפתחו מבית היוצר של הסכסוכים הבלתי נגמרים בלשכת עורכי הדין.

השאלה שהופנתה הפעם לבית המשפט נגעה לאופן בו נקבעים בפני הוועד המרכזי של הלשכה נושאים לדיון ובשאלה אם יש לייחד לגורמי האופוזיציה בשורותיו נתח ממכסת המינויים עליהם מופקד הוועד. את העתירה הגישו אנשי "הרשימה להצלת המקצוע" ובראשם עו"ד יראון פסטינגר, המאיישים כיום שמונה מתוך עשרים ושמונה המושבים במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.

לטענת העותרים, עקב השיטה הנהוגה בוועד המרכזי, נשלל מהם כל כוח השפעה ממשי על הנעשה בלשכת עורכי-הדין, וזאת על אף שרשימתם מייצגת אחוז נכבד של המצביעים בבחירות למוסדות הלשכה. לפיכך דרשו העותרים מבית-המשפט שיתערב לתיקון המצב, במובן זה שיכריז על בטלותם של כלל המינויים שנערכו עד כה לנשיאויותיהן של הוועדות המקצועיות, יורה על קיומם של הליכי מינוי חדשים לנשיאויות בגדרם תינתן לכל סיעות הוועד המרכזי דריסת רגל בגיבושן של רשימות המועמדים ויחייב יישומו של הסדר, המבטיח לכל הסיעות ייצוג בגופי המשנה שלצד הוועד המרכזי. עוד התבקש בית-המשפט להורות ליושב-ראש הוועד המרכזי לקיים את ישיבות הוועד לפחות אחת לשבוע, ולדון בכל הנושאים שהעלו העותרים עד כה.

המשיבים, ובראשם ראש הלשכה עו"ד שלמה כהן, טענו מצידם, כי כל גופי המשנה שליד הוועד המרכזי "מתנהלים באורח ענייני ושלא מתוך שיקולים פוליטיים צרים, והעומדים בראשם הם אנשי מקצוע מן השורה הראשונה שלמינויַם אין כל נגיעה להשתייכות סיעתית".

ראש הלשכה, טענו המשיבים עוד, "מנהג את ישיבות הוועד ללא משוא פנים ואינו מקפח את המיעוט".

בית המשפט העליון (השופטים אדמונד לוי, אשר גרוניס ומרים נאור) סקר את השתלשלות העניינים עד כה בסכסוכי רוב ומיעוט בלשכה ומצא כי למעט התהפכות היוצרות עם השנים דבר לא השתנה באופן ממשי.

ואכן בשנת 1997 הוגשה לבית-המשפט העליון עתירתם של שלושה חברים בוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין דאז, אשר לא נמנו עם מחנהו של ראש הלשכה וחשו עצמם נפגעים מהתנהגותו. הם טענו, בין השאר, כי ראש הלשכה מסרב להעלות על סדר יומו של הוועד המרכזי נושאים בהם ביקשו לדון. ראש הלשכה, בתשובתו לעתירה, חלק על טענות העותרים.

הוא גרס, כי לא אחת נדונו בישיבות הוועד נושאים שהללו העלו, וזאת על אף שהיקף הנושאים המוצעים לדיון מחד, וקוצר הזמן מאידך, לא איפשרו להידרש לרבים מן העניינים שעל סדר היום. ראש העותרים היה לא אחר מאשר ראש הלשכה הנוכחי שלמה כהן. בית-המשפט קיבל את העתירה ההיא ופסק בין היתר כי סמכותו של ראש הלישכה לקבוע את סדר היום לישיבות הוועד המרכזי, אין בה כדי לשלול זכות שתאפשר לחבר ועד יחיד להשפיע בדרך זו או אחרת על קביעת סדר היום".

עוד חייב בית-המשפט אז את מוסדות הלשכה, בצו מוחלט, להתקין נוהל חדש תחת הנוהל שהיה קיים אז (סעיף 4 לנוהל עבודת הוועד המרכזי, מס' 101-01), ובו יעוגן כוחם של חברי הוועד, שאינם נמנים עם מחנה הרוב, לקחת חלק בקביעת סדר היום. בנוהל שהתקנתו נדרשה חויבה הלשכה להסדיר את יכולתו המעשית של כל חבר בוועד המרכזי להעלות נושא לדיון.

חלפו עברו השנים, היוצרות התהפכו, וראש הלשכה שהיה אז באופוזיציה, נבחר לראשות הלשכה. והנה נמצא, כי שלמה כהן יישם אך במעט את פסק הדין ההוא, באופן "שאין בו מענה הולם לדרישה אשר הוצבה לפתחה של לשכת עורכי-הדין בפסק-הדין כהן הנ"ל", כדברי בית המשפט.

"מיושב-ראש הוועד המרכזי מצפה אתה, כי ידע להתעלות מעל למחלוקות אישיות ומקצועיות, וינהל את דיוני הוועד באורח שוויוני ככל שניתן. המשיב טוען כי כך נוהג הוא בפועל. העותרים חולקים על כך. בידי בית-המשפט אין כלים לבחון את הדבר. אולם מערכת היחסים הרעועה השוררת, למרבה הצער, כבר שנים בין רוב ומיעוט בלשכת עורכי-הדין, שוב אינה מאפשרת להפקיד בידיו של יושב-הראש את ענייניו של מי שאינו נמנה עם מחנהו.

"עיגונן של זכויות המיעוט חייב, על כן, להיעשות בהסדר נורמטיבי בר קיימא, אשר יושב-הראש, ועמו יתר חברי הוועד המרכזי, כפופים לו. כזאת, כאמור, לא עשתה לשכת עורכי-הדין על אף הצו שניתן בגלגולו הקודם של העניין", כתב בית המשפט.

בית המשפט הוסיף כי על מוסדותיה של לשכת עורכי-הדין לערוך נוהל המסדיר את אופן העלאתם של נושאים על סדר יומו של הוועד המרכזי והדיון בהם. "סבורני, כי בעניין זה אין צורך כי נשוב ונעשה צו מוחלט, שכן ציוויו של בית-משפט זה, כפי שנפסק בעניין כהן הנ"ל, שריר וקיים", כתב בית המשפט.

באשר לדרישת העותרים כי בית המשפט יורה לבטל מינויים שנעשו, דוחה בית המשפט את הדרישה וקובע כי העותרים עצמם לא הראו מה מגבלה מוטלת על כושרם להשמיע קול בוועדות המקצועיות בשל אי שיתופם בקביעתם של חברי הנשיאות, או בשל אי-שילובם כחברים בצוותי העבודה האחרים.

עוד נקבע כי מידת התועלת בקביעתם של המינויים לנשיאויות על-פי מפתח סיעתי - תוצאה בלתי נמנעת של הסעד המבוקש על-ידי העותרים - קטנה מן הנזק הרב הכרוך בהכנסתו של מאבק פוליטי בין המחנות הנצים בדלת הכניסה הראשית אל הנעשה בוועדות המקצועיות של לשכת עורכי-הדין. "דומה, כי אם ייעתר בית-משפט זה לבקשת העותרים, יצא שכרם של אלה, בהפסדם של חברי הלשכה כולה", נאמר בפסק הדין.

בסיכומו של דבר קובע בית המשפט, כי לא עלה בידי העותרים לבסס עילה להתערבותו של בית-המשפט באופן בו ממנה הוועד המרכזי את ראשי הגופים הפועלים לצדו ואת חבריהם. "זאת, הן בהתייחס למינויים עתידיים והן בכל הנוגע למינויים שכבר נעשו, אף שבעניין האחרון די בשיהוי הכבד בו נגועה העתירה ובאי צירופם של בעלי התפקידים שאת מינוים נדרש לבטל כמשיבים, כדי להביא לדחייתה", נאמר בפסק הדין.

באשר לקביעת סדר היום הורה כאמור בית המשפט למשיבים לפעול ברוח פסק הדין משנת 1997 אשר לא ייושם. בית המשפט סיים את פסק דינו באופן שבו התחיל אותו: הבעת תקווה "כי תחת פנייה לערכאות שיפוטיות, טוב יעשו הצדדים להבא אם ישקדו על שיפור יחסיהם הטעונים, בהציבם לנגד עיניהם, קודם למחלוקות האישיות, את לשכת עורכי-הדין ואת חבריה, שאת עניינם נבחרו הם לשרת".

את העותרים ייצג בעתירה עו"ד זכי כמאל, את המשיבים, שלמה כהן, הוועד המרכזי והמועצה הארצית, ייצגו עו"ד בועז בן-צור ועו"ד עודד נשר.

בג"צ 6091/04 יראון פסטינגר ואח' נגד שלמה כהן ואח'