"סיפור מצדה עלול לשמש מודל לחיקוי"

תוכנית ההינתקות תבוצע בעוד פחות ממאה ימים. החששות והפחדים מפני מה שמהלך זה עלול לחולל לחברה הישראלית הינם גדולים. פרופ' אבי גרוס מהמחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, מתריע מפני תוצאות הרות אסון בעקבות הימצאותם של כלי נשק בידי אנשים אשר, לטענתו, הפינוי יתפרש בעיניהם כקריסת עולמם האידיאולוגי.

פרופ' גרוס מתמחה בתופעת קידוש השם לדורותיה. לדבריו, סיפור מצדה עלול לשמש כמודל לחיקוי גם בימינו אלה. "אידיאולוגיה במשבר, כמו זו של פלגים ימניים קיצוניים, מזינה אלימות. זה היה הרקע לרצח יצחק רבין ז"ל ולעוד אירועים אלימים. כאשר לאלימות אין מוצא, לפעמים היא פונה כלפי פנים", מרתיע פרופ' גרוס.

בימים האלה יוצא לאור ספר פרי עטו העוסק בתופעת "קידוש השם". הספר עוסק בוויכוח הפנימי בחברה היהודית בנוגע לדפוס-התנהגות שנעשה מקובל במיוחד בקהילות אשכנז: התאבדות קולקטיבית על קידוש השם, הכוללת אף שחיטת נשים וילדים. הטענה העיקרית של הספר היא, שאף-על-פי שתופעה זו נעשתה נוהג מקובל שעליו חינכו דורות רבים, מעולם לא היה לגביה קונסנזוס, מסיבות הלכתיות וגם מסיבות רגשיות.

עם זאת, מאחר שהרבה אנשים בעלי תעצומות נפש שמו קץ לחייהם במו ידיהם בגבורה, כדי שלא למות בידי האויבים או כדי למנוע המרות דת, הביקורת כלפי תופעה זו כמעט לא הועלתה על הכתב, ויש ללמוד עליה מקריאה "בין השורות".

הנוהג הזה, שתחילתו במסע-הצלב הראשון (תתנ"ו - 1096) בגרמניה, עבר מן העולם ככל הנראה בסוף המאה ה-15. המקור ששימש לו כמודל היה כנראה סיפור מצדה, שהגיע לאשכנז באמצעות 'ספר יוסיפון', יצירה של יהודי איטלקי מן המאה ה-10.

פרופ' גרוס מדבר גם על שאירע בזמן פינוי סיני. באותה תקופה הוא מציין התבצרו באחד המקלטים בימית אחד-עשר צעירים וצעירות מתנועת 'כך'. מנהיגם איים בהתאבדות אם החיילים יפרצו פנימה. היו בידיהם נשק, רעל ורשימות התאבדות מוכנות. לאחר שמונה ימים הובא למקום הרב מאיר כהנא על-ידי ראש הממשלה דאז, מנחם בגין המנוח, והלה שיכנע אותם שהתאבדויות לא ימנעו את הנסיגה.

"מעבר למוכנות הפסיכולוגית", אומר פרופ' גרוס, "יש להניח שלנגד עיניהם של חברי הכיתות הקיצוניות ירצדו דוגמאות של גבורה יהודית עתיקת-יומין שהתבטאה בהתאבדויות, מה גם שפלגים אלה משתמשים בטרמינולוגיה של קידוש השם. רצוי לתת את הדעת על כך, ויפה שעה אחת קודם".