ריבלין: האם אנו עושים הכל לעצור הדהרה אל התהום?

"חושש מפני שבר"

הערב (ד', 11.5.05) נפתחו אירועי יום העצמאות ה-57 ברחבה המרכזית בהר הרצל. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, (ד', 11.5.05), שוב ניצל השנה את הבמה כדי להביע את התנגדותו לתוכנית ההינתקות.

"השנה, שנת מחלוקת בלבול ומבוכה השנה עתידה המחלוקת להגיע לנקודת רתיחה, גירוש, עקירה, חורבן וסכנה אמיתית להמשך", אמר יו"ר הכנסת. "אנו מתייצבים כאן בלב כבד ותמוך חשש מפני הבאות. מזה שנות דור מבעבעת בתוכנו מחלוקת קשה ונוקבת באשר לדרכיה של מדינת ישראל ולמגמת פניה של הציונות בכלל. אני מאמין כי אלו ואלו פטריוטים, אלו ואלו ציונים מאמינים אלו ואלו דורשי טובת עמם וארצם".

"אבל השנה, האם אנו עושים הכל לעצור את הדהרה לעבר התהום? אני סבור שאחטא לתפקידי אם לא אצעק 'אני חושש מפני השבר שהפינוי עלול להמיט על כולנו'. השנה אני עומד כאן וחרד מפני קולות צורמים מפני כוונותיהם של אלה שמאסו בארץ חמדת".

לקראת יום העצמאות הוטל סגר כללי על שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה והוא יימשך עד למוצאי שבת. המשטרה העלתה באופן חריג את רמת הכוננות לרמת חירום.

מדליקי המשואות

12 מדליקי המשואות השנה הם:

לובה אליאב - תושב תל אביב, בן 84. היה חבר ב"הגנה". השתתף בהעלאת ניצולי שואה לישראל. השתחרר מחיל הים בדרגת סא"ל. השתתף בהצלת יהודי פורט סעיד בתקופת מלחמת סיני. הקים את חבל לכיש וחבל ערד. כיהן כחבר כנסת וכסגן שר. היה מזכיר מפלגת העבודה. הקים את מפלגת של"י. מורה ומחברם של ספרים רבים. על פעליו הרבים זכה בפרס ישראל. ממשיך היום בפעילות חינוכית בכפר הנוער ניצנה שבנגב, שהוקם על-ידו.

יחיאל קדישאי - שימש כעוזרו האישי וראש לשכתו של ראש הממשלה מנחם בגין וליווה אותו בכל פעליו, לרבות שיחות השלום עם מצרים בקמפ-דיוויד. במסגרת תפקידו נענה לפניות הציבור ונודע בנכונותו לסייע לחלש ולנזקק מכל השכבות. בצעירותו היה איש מחתרת האצ"ל ונטל חלק במאבקים על הקמת המדינה. כחייל בבריגאדה היהודית רכש בחשאי נשק עבור המחתרת. פעל באירופה להעלאת ניצולי השואה לישראל. חזר באנייה "אלטלנה". השתלב בפעילות בתנועת החירות ועמד בראש ארגון שסייע למשפחות השכולות של חללי האצ"ל. עוסק היום בהתנדבות בענייני ציבור ובהנצחת מורשתו של בגין.

נדיה כהן - נושאת בדומיה ובכאב, במשך 40 שנה, את אלמנותה, מאז הועלה בעלה אלי כהן לגרדום בדמשק, בעוון ריגול לטובת ישראל. אלי עלה לארץ ממצרים ומילא תפקידים חשובים בזרועות הביטחון. ב-1965 נתפס בסוריה, אחרי שהצליח, בחוכמה ובאומץ לב בלתי רגיל, להעביר לישראל מידע חיוני. בשנות שירותו גידלה נדיה לבדה את שלושת ילדיהם, כשהיא נוצרת את עלילות בעלה בליבה. מאז הוצא אלי להורג היא פועלת, באמצעות ארגונים שונים, להעלאת עצמותיו לקבורה בישראל.

פטסי לנדא - עלתה מקנדה ב-1970 והקימה עם בעלה בני, מייסד חברת "אינדיגו" את "קרן לנדא",התומכת בקידום שיוויון הזדמנויות באמצעות חינוך. היא משמשת דוגמא לתעשיינים ולאנשי הון המכירים בחשיבות תרומתם לצמצום פערים וללכידות חברתית בישראל. מקדישה מזמנה ומהונה במטרה לאפשר לאלפי בני נוער מוכשרים אך מעוטי יכולת, ביניהם עולים ובני מיעוטים, לרכוש השכלה גבוהה באמצעות מלגות אוניברסיטאיות. כמו כן, תומכת בתוכניות "עתידים" ו"קדם-עתידים", הקשורות לצה"ל ומיועדות לעודד תלמידים מערי פיתוח להצטיין בלימודיהם ולהשתלב בעתודה האקדמית של צה"ל.

אמל נאצר אל דין - תושב דלית אל כרמל, בן 78. לאחר שחרורו מצה"ל, בשנות ה-50, פנה לפעילות ציבורית. כיהן במשך שנים כחבר כנסת מטעם הליכוד. בפעולותיו, הן לקידום זכויותיהם של בני עדתו והן בנושאים כלל-ישראליים, חיזק את קשרי הידידות ושיתוף הפעולה בין דרוזים ויהודים. ב-1969 נפל בנו לוטפי בקרב באזור הערבה. ב-1996 פקד את ביתו אסון נוסף: בנו סאלח נחטף בג'נין על-ידי פלשתינים חמושים ועקבותיו נעלמו. מאז נפילת בכורו הוא מכהן כיו"ר "יד לבנים" הדרוזי ובמשך 25 שנה היה חבר במועצה הציבורית להנצחת החייל.

חיליק מגנוס - תושב דקל שבנגב, שירת בצה"ל כקצין צנחנים. לפני 11 שנה הקים יחידה מיוחדת לאיתור ולחילוץ מטיילים ישראלים ברחבי העולם. אנשיה פועלים בתעוזה ובתחכום, תוך הסתייעות במומחים בתחומים שונים. עד כה הצילו את חייהם של כ-7,000 ישראלים שהיו מעורבים בתאונות, חטיפות ואסונות טבע. כמו כן הם מחזירים לארץ צעירים נפגעי השימוש בסמים, בשיתוף משרד החוץ והרשות למלחמה בסמים, ומעבירים אותם לטיפול ב"כפר איזון".

רותי גיליס - ילידת ירושלים, בת 43, אם לחמישה ילדים. נישאה לד"ר שמואל גיליס שעלה לארץ מאנגליה בגיל 11. ד"ר גיליס נודע במסירותו הרבה למטופליו והציל את חייהם של יהודים וערבים כאחד, לרבות פלשתינים. בפברואר 2001 נרצח הרופא מאש מחבלים בדרכו מביה"ח הדסה עין-כרם בירושלים אל ביתו בגוש עציון. מכה נוראה הונחתה על המשפחה, אך רותי גילתה תעצומות נפש והיתה מקור של חיזוק ותמיכה לילדיה הצעירים. היום היא עוסקת בהוראת אמנות לנוער במסגרת ייחודית ומסייעת בהתנדבות לחיילי צה"ל ולנפגעי טראומה.

מתוקה בנג'מין - אישיות בולטת בתחום החינוך היהודי בארצות הברית, המטפחת בתלמידיה את הזיקה למדינת ישראל. רכשה תואר שני מאוניברסיטת קולומביה ומהסמינר התאולוגי היהודי, ומ-1964 מנהלת 4 מוסדות חינוך המשתייכים לבית הכנסת "סטיפן וייז" בלוס אנג'לס, מהגיל הרך ועד לבית הספר התיכון ע"ש מילקן. הם נודעים בהישגיהם הגבוהים ומושם בהם דגש על לימודי המסורת. בנג'מין מפעילה תוכנית של חילופי תלמידיה עם תלמידים מבתי ספר בארץ, ובעקבות הצלחתה התהדקו קשרי הקהילה כולה עם ישראל. היא מעורבת גם באיסוף תרומות לפרוייקטים מיוחדים, ביניהם "עתידים" של צה"ל.

צ'ארלס ברונפמן - נולד במונטריאול, קנדה, בן 74. איש עסקים, פילנטרופ ומנהיג יהודי בולט, שהקים עם רעיתו אנדריאה קרנות לטיפוח מנהיגות יהודית צעירה ולהעמקת הזהות התרבותית בקרב הנוער. יזם פרויקטים ליצירת קירבה והזדהות בין יהודי התפוצות לבין מדינת ישראל. הידוע שבהם הוא "תגלית", Birthright Israel, שבאמצעותו הגיעו לביקור ראשון בארץ, ב-5 השנים האחרונות, כ-80,000 צעירים יהודים. כמו כן הקים, בשיתוף משרד החינוך והתרבות, את קרן "קרב", המעניקה אמצעי עזר לילדים בפריפריה. הוא השקיע סכומי עתק בתעשייה בארץ כדי לבססה ולקדמה, ומכהן כיו"ר "כור תעשיות", הקשורה לחברות ישראליות בעלות אוריינטציה בינלאומית.

עזאם עזאם - ישראלי דרוזי, בן 43, תושב הכפר מעאר. התפרסם כאשר נעצר במצרים ב-1996 באשמת ריגול לטובת ישראל. טענתו כי בא להדריך עובדים במפעל הטקסטיל "טטרון" בקהיר לא התקבלה, והוא נדון ל-15 שנות מאסר. משפחתו של עזאם משולבת בהוויה הישראלית. הבן הבכור רמזי נפל במלחמת ההתשה. האב היה שוטר במשמר הגבול. גם עזאם שירת בצה"ל. בסיום שירותו השתלב בעסקי המשפחה ואחר כך הועסק כטכנאי במפעל "טטרון". סבלו הרב בכלא וסבלם של בני משפחתו זעזעו את הציבור. מאמציהם של ראש הממשלה ושל אישים בכירים להביא לשחרורו נכשלו. רק אחרי 8 שנים נעתר נשיא מצרים לבקשה ובדצמבר 2004 שב עזאם לביתו.

ציון בר-יצחק - תושב בית אריה, בן 66, עלה לארץ מאירן ב-1957. לאחר שחרורו מצה"ל פנה לעבודה ציבורית. את עיקר פעילותו הקדיש להצלת יהודי אירן. ב-1974 הגיע לאירן כשליח ההסתדרות הציונית ועודד יהודים לעלות לישראל. ב-1978, ערב מהפכת חומייני, יצא לשליחות נוספת. פקד יהודים במקומות נידחים, תוך מאמץ וסיכון עצמי, כדי להכין את יציאתם, והצליח-יחד עם אנשי ה"מוסד"- להביא לפינויים. על פועלו זכה להערכה רבה. בשנות השמונים החל לעבוד ברשות שדות התעופה.

ד"ר חיים פרי - בן 64. מ-1979 מנהל את כפר הנוער הדתי "ימין אורד" שבכרמל. גיבש תפיסה חינוכית המתמקדת בזיהוי צרכיהם הרגשיים של מתבגרים ובמתן מענה המנתב אותם לכוח בונה. בכפר מאות תלמידים, מגן ילדים ועד בית ספר תיכון. רובם עולים ממדינות חבר העמים, מאתיופיה ומדרום אמריקה ולצידם ילדים ישראלים מרקע של מצוקה. רבים מהם חוו פרידות קשות ונושאים צלקות. חיים פרי וצוותו יוצרים סביבת חינוך מתקנת. הם חיים בכפר, מהווים קהילה חמה וחזקה התומכת בצעירים בתקופת הלימודים ואחריה ופועלים ברוח "עליית הנוער" ההסטורית, שהפכה ילדים עולים למובילים בחברה.

רס"ן אדי טריגר - בן 27, קצין בשירות קבע, שעלה לארץ לבדו בגיל 15. נולד במולדובה ובגיל 14 הודיע להוריו המופתעים שהצטרף ל"נעל"ה" - נוער עולה לפני ההורים, תוכנית של משרד החינוך והתרבות. אחרי מאמצי שכנוע נתנו הוריו את הסכמתם ושנה לאחר מכן הגיע לארץ. התאקלם היטב, סיים את לימודיו התיכוניים ואז עלו גם הוריו ואחותו. אדי התגייס לחיל התותחנים, נשלח לקורס קצינים ובסיומו הועבר לאגף תקשוב (בעבר חיל הקשר), שלאחרונה התחדש וצוייד בטכנולוגיית מידע מתוחכמת. בתפקידו כמ"פ תקשורת דרום בגדוד 858 הוא זוכה לשבחים רבים.

איציק צרור - בן 19, תושב נתניה. החל לעסוק בפעילות חברתית כחבר במועצת התלמידים בבית ספרו, התקדם ומונה לסגן יו"ר המועצה העירונית. עזר עם חבריו למשפחות נזקקות וטיפל בפניות תלמידים ובקידום נוער העוסק במוסיקה ובאמנות. איציק נמצא עכשיו בערד, במסגרת שנת שירות, ועיקר פעילותו בהקמת מועצת תלמידים ובארגון גרעין נח"ל קהילתי. בגרעינים אלה בנים ובנות בעלי רגישות חברתית. בחלק מתקופת שירותם צבאי הם שוהים באזורי פיתוח ועוסקים בפעילויות העשרה לילדים, בהכנת הנוער לגיוס ובסיוע לקהילה.

יירוסלם אלמו - בת 18, תושבת ראשון לציון. בגיל 9 עלתה לישראל מאתיופיה עם אימה ואחותה. בולטת בעשייתה החברתית במתנ"ס נווה אליהו. סיימה קורס מנהיגות צעירה ועיקר עבודתה ההתנדבותית בחינוך ילדים ונוער למניעת אלימות ולהידברות בין קבוצות המגיעות מרקע תרבותי שונה. השתתפה גם בפעילות עם מבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. מייצגת את כל היפה והטוב שבנוער העולה. למרות קשיי הקליטה, התערתה בחברה בהצלחה, תורמת לקהילה וממזגת את התרבות הישראלית עם מורשת משפחתה.