ריבלין: יש להתאחד כאגרוף ברזל ולמנוע את חלוקת ירושלים

יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין מנחם את המשפחות השכולות, אשר יקריהם נפלו במלחמות להגנת הארץ. בנאום מרגש שנשא (יום ד', 11.5.05) בבית הקברות הצבאי בהר הזיתים בירושלים, הוא פונה לעם ישראל ובעיקר מזכיר את אחיו בבירה-ירושלים, אשר ראו את חורבות העיר במלחמת העצמאות - תש"ח.

הוא קורא למשפחות השכולות למצוא את ניחומיהם בשכיות החמדה של העיר. כאן, בהזכירו את בירת ישראל, הוא מעין מזהיר את הקהל לבל יטעה את עצמו וישקע בחלומות באספמיה. כי גם היום, כאשר ממשלה יהודית מנהיגה את המדינה עדיין קיים סיכוי, והוא אינו קלוש בעיני יו"ר הכנסת, שיבוא מנהיג יהודי שיקרע ויחלק את העיר.

בדבריו רומז ריבלין, על לא אחר מאשר ראש הממשלה הנוכחי, אריאל שרון. לאור זאת, הוא קורא לעם להתאחד "כאגרוף ברזל" ולהבהיר - כי העיר לא תחולק עוד:

להלן נאומו המלא:

"הזעקה הַגדולה והמרה, של האב על הבן, נמשכת, לדאבון הלב, מאז ועד היום. ובדרכה לקרוע שערי שמים, היא חולפת על פנינו, כאן, בחלקת הבנים והיא שלובה בזעקת קבר האחים של מ"ח הבנים, לוחמי הרובע היהודי בתש"ח, עת נקרעה העיר, אשר ישבה בדד והיתה כאלמנה".

"והזעקה עולה ומהדהדת, מחלקת הנרצחים בפרעות תרפ"ט. והיא נענית, כהד, מכל חלקי ההר: מקברות גיבורינו, חברים, אחים ירושלמים, שנפלו - מי במלחמת יום הכיפורים ומי בקרבות ההתשה; מי במלחמת שלום הגליל ומי במערכה, שאיננה נפסקת לרגע, על "ראשית צמיחת גאולתנו".

וההר השותק הזה, המתנשא אל מול הר הבית; העד העתיק הזה, הזוכר ימות עולם, מספר בשתיקתו את סיפורנו, למן הקריאה "אל תשלח ידך אל הנער" ועד: "הר הבית בידינו". צלו של היום הזה, מלווה את כולנו, לכל ימות השנה".

"אך עליכם, משפחות יקרות, הוא רובץ, במלוא כובד משאו, מיום זיכרון שעבר, ועד יום זיכרון זה ומיום זיכרון זה, עד יום הזיכרון הבא. ובכן, במה נחלה פניכם? מה נאמר, מה נדבר, ומה נצטדק? היאך נצדיק עלינו את הדין, את הקשה שבשעות, את האיום שברגעים, את אותה הדפיקה בדלת, שאחריה, דבר לא היה כאשר היה?"

"לנו אין מילים, אבל כבר הקדימנו הנביא ישעיהו: "בירושלים תנוחמו"! קרא, הביטו מסביב, וראו את נחמת ירושלים! הביטו בזקנים ובזקנות היושבים ברחובותיה, ומשענתם בידם, מרוב ימים!
ראו ילדים וילדות משחקים בסמטאות! ראו איך העיר "החרבה מבלי יושב", הופכת אט אט ל"עיר המון גויים. והכל- שלכם, בזכותכם!"

"עלינו להעביר את הנס לעולם כולו, אך ראשית - לבית פנימה.
מול פני חלקות הגיבורים, נודיע בשער בת רבים: לעיר הזאת יימצאו מגיניה! מי שנלחם למענה אז, כשנחמסה בידי זדים, לא יעמוד מנגד, גם הפעם".

"וגם אם בתוכנו, בממשלתנו, בארזים תיפול השלהבת; אזי יקומו אזובי הקיר, אוהבי העיר הזאת, נאמני "קריה-למלך-רב" ויתאחדו כאגרוף של ברזל, ויבהירו כי לא תחולק עוד, העיר שחוברה לה יחדיו.

תאמרו: מה זאת? הרי מי ירים יד על הלב? איזה מנהיג יסכים?
אשיבכם: כבר היו הדברים מעולם! כבר ראינו מי שׁנשא את שם העיר הזו ונשבע לה, לעיר ונשבע, ונשבע; וימִינו - כמעט ונשכחה, ולשונו כמעט ודבקה לחיכו. בל נטעה: בשוך האבק, ואחר העשן, יקומו על ירושלים, כי הדרך - לדעתם - כבר סלולה, עד הנה".