ביהמ"ש העליון קיבל (יום ב', 2.5.05) ערעור שהגישה המדינה על החלטת בית הדין המשמעתי, בעניינו של מנהל מחלקת דוורים בסניף בני-ברק של רשות הדואר, אשר הואשם על-ידי עובדת בהטרדה מינית. ביהמ"ש העליון קבע, כי המנהל הטריד מינית את העובדת שהתלוננה נגדו וקבע, כי בנוסף לעונשים שהוטלו עליו בביה"ד, הוא יועבר לתפקיד שאינו ניהולי למשך שנה.
המנהל, יליד שנת 1958, הועסק כמנהל מחלקת דוורים בסניף דואר בבני-ברק. המתלוננת, ילידת שנת 1978 עבדה באותו סניף דואר כעובדת זמנית מטעם חברת כוח אדם.
בתובענה שהגישה המתלוננת לביה"ד המשמעתי ביולי 2002, נטען כי המנהל הטריד אותה מינית, עת עבדה בסניף הדואר. נטען, הוא נהג לבקר אותה בדירתה השכורה ושם קיים עימה יחסי מין בניגוד לרצונה. עוד נטען, כי הוא ביצע מעשים אלו תוך שהוא מבטיח לה שיעזור לה לקבל מעמד של עובדת ארעית בשירות המדינה, מעמד המהווה שלב בדרך לקבלת מעמד של קביעות.
המתלוננת החליטה לאחר מספר חודשים לשים קץ למערכת היחסים ובתגובה לכך, כך נטען, החליט המנהל שלא לקבל אותה כעובדת ארעית לשירות המדינה.
החלטת ביה"ד
ביה"ד קבע, כי המתלוננת היתה כפופה למנהל במקום עבודתם וכי בין השניים התקיימו יחסי מרות. עוד נקבע, כי במספר הזדמנויות קיימו השניים יחסי מין מלאים, עד אשר המתלוננת החליטה לשים קץ לקשר המיני. באשר לטיב הקשר בין המתלוננת למנהל, שוכנע בית הדין שהמתלוננת ראתה זיקה בין הבטחתו של המשיב לקדמה לבין מערכת היחסים ביניהם וכי הקשר המיני היה שזור בתקוותה שהוא יטפל בענייני קידומה טיפול מיוחד.
לשאלה האם ביצע המשיב עבירה של הטרדה מינית, השיב בית הדין בשלילה. נקבע, כי מאחר והמתלוננת לא חששה מהמנהל, קיים ספק אם אכן היה ניצול מרות מצידו ומשכך, אין להרשיעו בהטרדה מינית. עם זאת, נקבע, כי בשל העובדה שהמנהל קיים קשר אישי עם כפופה לו, הרי שהוא התנהג באופן שאינו הולם את תפקידו כעובד מדינה ולכן יש להרשיעו בעבירות משמעת של התנהגות בלתי הולמת לפי חוק המשמעת. עוד נקבע, כי המנהל ניסה למנוע את הגשת התלונה.
לאחר מתן הכרעת-הדין הגיעו הצדדים להסדר, לפיו יוטלו על המשיב אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, הפקעת משכורת אחת והורדה בדרגה למשך שנה. בית הדין בחן את ההסדר ואימץ אותו, על-אף שסבר כי הוא מעט קל מידי.
על פסק דינו של בית הדין הגישה המדינה ערעור לביהמ"ש העליון. בערעור נטען, כי המנהל הטריד מינית את העובדת וכי יש מקום להחמיר באמצעי המשמעת שהוטלו עליו באופן משמעותי.
החלטת ביהמ"ש העליון
ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע, כי המנהל הטריד מינית את המתלוננת. ביהמ"ש העליון פסק, כי שגה ביה"ד כאשר קבע, שלא התקיים יסוד של "ניצול מרות". נקבע, כי הסכמתה של המתלוננת ניתנה עקב ניצול מרותו של המנהל עליה. "עתידה המקצועי של המתלוננת, פרנסתה וסיכויי התקדמותה ברשות הדואר היו תלויים, אפוא, במוצא פיו של המשיב, והוא החזיק בעמדת כוח משמעותית ביחס אליה".
עוד התייחס ביהמ"ש להפרש הגילאים הגדול בין השניים - למעלה מעשרים שנה. נקבע, כי המנהל ניצל במודע את מרותו על המתלוננת וידע, או חשד, כי הסכמתה לקשר המיני נובעת מניצול סמכותו וכוח השפעתו.
באשר לאמצעי המשמעת, נקבע, כי בהתחשב במעשיו של המנהל אין מנוס מהטלת אמצעי משמעת מחמיר יותר, שיפגע בכוח המרות שלו. לפיכך, בנוסף לאמצעי המשמעת שהושתו על המנהל בביה"ד, נקבע כי יועבר המנהל מתפקידו הניהולי לתפקיד אחר, שאינו כרוך בניהול עובדים לפרק זמן של שנה.
עש"ם 4790/04
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה