בית הדין הגבוה לצדק דחה על הסף (יום א', 1.5.05) את בקשתו של עובד רשות הדואר, שהורשע בביהמ"ש המחוזי בעבירות ניסיון לשידול לביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ושל איומים, אשר ביקש להתמודד בבחירות לוועד עובדי רשות הדואר במחוז ירושלים.
טוביה גרינבוים פנה לבג"צ, בבקשה כי יינתן פסק דין הצהרתי, בו ייקבע, כי אין מניעה, שהוא יתמודד בבחירות לוועד עובדי רשות הדואר במחוז ירושלים, העתידות להתקיים במהלך החודש הקרוב.
גרינבוים עבד כפקיד בשירות הדואר בירושלים, עת הגיש את מועמדותו לבחירות לראשות עובדי רשות הדואר במחוז ירושלים, אשר התקיימו בחודש פברואר 2001. על-מנת לקדם את סיכוייו בבחירות, פנה גרינבוים באמצעות מתווך לאדם אחר, שילם לו סכום של 3,000 שקל וביקש ממנו לפגוע פגיעה פיזית בשני עובדים ברשות הדואר, שנחשבו לתומכים במועמד שהתמודד מולו. גרינבוים הבהיר, כי השיכנוע ייעשה גם באמצעים אלימים וחמורים, עד כדי שבירת ידיים ורגליים.
הרשעתו של גרינבוים והדיונים בערכאות השונות
בגין המעשים האמורים, הורשע גרינבוים בביהמ"ש המחוזי, בשני אישומים של ניסיון לשידול לביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה ושל איומים.
על פסק דינו של המחוזי ערערו לביהמ"ש העליון, הן גרינבוים והן המדינה. העליון דחה את ערעורו של גרינבוים וקיבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש. נקבע, כי העונש שנגזר על גרינבוים אינו משקף את חומרת מעשיו והוטל עליו עונש של שנת מאסר בפועל, בניכוי התקופה בה ריצה את עבודות השירות.
בעקבות פסק הדין של העליון, הועמד גרינבוים לדין בבית-הדין למשמעת של עובדי המדינה והורשע בהתנהגות שאינה הולמת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה.
המדינה ערערה לעליון, כנגד העונש הקל שהוטל על גרינבוים בבית-הדין למשמעת, בטענה שיש להורות על פיטוריו ממקום עבודתו ברשות הדואר. העליון דחה את ערעור, בין היתר, בשים לב להצהרתו של גרינבוים בפני בית הדין, כי הוא יימנע מכל פעילות ציבורית במקום העבודה.
העתירה לבג"צ
כעת, מעוניין גרינבוים ליטול חלק בבחירות לוועד העובדים, אשר יתקיימו במהלך חודש מאי 2005 או בסמוך למועד זה. גרינבוים פנה לנציבות שירות המדינה, אשר קבעה, כי אין הדבר ראוי מבחינה מוסרית ואתית, כי העותר יחזור לייצג עובדים.
בעתירתו טוען גרינבוים, כי זכותו לבחור, להיבחר וליטול חלק בפעילות ציבורית, מהווה זכות יסוד במדינתנו ואין לשלול ממנו זכות זו לתקופה בלתי מוגבלת. עוד הוא מוסיף, כי מילא אחר גזרי-הדין שהוטלו עליו הן על-ידי ביהמ"ש המחוזי והן על-ידי בית-הדין למשמעת במלואם, ובכך נענש ושילם את מלוא המחיר.
המשיבים, נציבות שירות המדינה, רשות הדואר והסתדרות העובדים הכללית החדשה, ביקשו לדחות את העתירה על הסף.
בג"צ דחה את העתירה על הסף, כבקשת המשיבים, בנימוק
שגרינבוים מבקש סעד הצהרתי שאינו מצוי במסגרת סמכותו של בג"צ. נקבע, כי לאור חומרת העבירות שבהן הורשע גרינבוים בזמנו ולאור הזמן הלא רב שעבר מאז מתן הצהרתו בפני בית-הדין למשמעת, אין המקרה נופל בגדר "מקרים חריגים ונדירים", המצדיקים את התערבותו של בג"צ בהליכים של בתי-המשפט
הרגילים, בהם התנהלו ההליכים בעניינו של גרינבוים.
בג"ב 134/05 ניתן ביום 1.5.05
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה