ביהמ"ש העליון קיבל ערעור שהגיש בנק דיסקונט, על החלטת בימ"ש השלום לפסול עצמו מלדון בתיק. בקשת הפסילה הוגשה לבימ"ש השלום על-ידי ערבים שתבע הבנק, שבעת הכנת סיכומים בתיק, נתקלו, באתר האינטרנט של ביהמ"ש, במסמך שכותרתו היתה "פסק-דין". הערבים טענו, שאם הוכן מסמך כאמור, הרי שהוא מהווה טיוטה לפסק הדין ומעיד על כך שביהמ"ש כבר גיבש דעתו לפני הגשת הסיכומים, ועל כן יש לפסול אותו מלדון בתיק.
בביהמ"ש העליון נקבע, כי החלטת בימ"ש השלום לפסול עצמו מלדון בתיק, למרות שלא קיבל את טענת הערבים ורק בנימוק של מראית פני הצדק, היתה מוטעית וכי יש להשיב אליו את הדיון בתיק.
בפני השופטת יעל אחימן, בבימ"ש השלום בת"א, התנהלה תובענה שהגיש הבנק, נגד חברה החבה לו כספים וכנגד שלושה ערבים. בעת הכנת הסיכומים בתיק, עורכי הדין של שניים מן הערבים: חברת גלי אלפא תקשורת בע"מ ויהודה שיף, ערכו חיפוש באתר האינטרנט של ביהמ"ש, במטרה למצוא פרוטוקולים מדיון ההוכחות. במהלך חיפושם, הבחינו במסמך שפורסם באתר תחת הכותרת "פסק-דין", שהיווה, למיטב הבנתם, טיוטת פסק-דין בתובענה, שנכתבה טרם הגשת סיכומי הצדדים.
הערבים הגישו לבימ"ש השלום בקשת פסילה, בה טענו, כי מתוכן המסמך עולה שביהמ"ש כבר גיבש דעתו אודות התובענה מבלי להמתין לסיכומיהם וכי למעשה נקבעו עובדות וממצאי מהימנות באופן המצביע על גיבוש עמדה סופית בעניין נשוא הדיון השיפוטי. לטענתם, כתיבת פסק-דין טרם הגשת הסיכומים אינה ראויה ומחייבת את פסילת ביהמ"ש.
החלטת בימ"ש השלום לפסול עצמו מלדון בתיק
השופטת אחימן קיבלה את הבקשה ופסלה עצמה מלדון בתובענה. בנימוקיה נכתב, כי אכן, המסמך מוכתר בכותרת "פסק-דין" וטעות טכנית הובילה לפרסומו באתר האינטרנט של ביהמ"ש, אולם המסמך עוסק בהצגה עובדתית של טענות הצדדים, מצויין בו תאריך להגשת סיכומים והוא אינו מהווה טיוטה לפסק הדין. למרות דחיית טיעונם של הערבים, החליטה השופטת לקבל את בקשת הפסילה, משיקולים של תקינות ההליך המשפטי ושל מראית פני הצדק.
הבנק הגיש ערעור על ההחלטה לביהמ"ש העליון, בטענה שהמסמך שפורסם אינו בגדר פסק דין, שכן אינו מכריע בתובענה באופן פוזיטיבי, לשבט או לחסד, ועל כן לא נתקיים חשש ממשי למשוא פנים של ביהמ"ש המצדיק פסילה.
החלטת ביהמ"ש העליון להשיב את הדיון לשופטת אחימן
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור. נשיא ביהמ"ש העליון, השופט אהרון ברק, הבהיר בפסק דינו, שאכן, במקרה של פסילה עצמית של ביהמ"ש יש לתת משקל לתחושותיו של השופט, הסבור כי לא ראוי שידון בתיק. ועם זאת, המבחן לפסילת שופט הינו אובייקטיבי, ואין עמדתו הסובייקטיבית של השופט מכרעת, ולדבריו: "אין בעובדה ששופט מחליט על פסלותו, כשלעצמה, כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים". ובהמשך: "השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו".
לשאלה האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים, משיב השופט ברק בשלילה. ברק מסביר, כי המסמך הציג את המחלוקת בין הצדדים, תוך פירוט טענות בעלי הדין, אך אין בו קביעה פוזיטיבית באשר לתוצאה שתתקבל. הפגם במסמך אינו מצוי בעצם עריכתו, ממשיך ברק, אלא בעובדה שפורסם בטעות באתר ביהמ"ש. ברק נותן משקל לעובדה, שבימ"ש השלום ציין, כי דעתו לא ננעלה וכי הוא לא גיבש עמדה מוגמרת בתיק. נקבע, כי הערעור מתקבל והתיק יוחזר השופטת אחימן להמשך הטיפול.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה