יש להעדיף את אינטרס הציבור על-פני נסיבות אישיות של עבריינים

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור (28.4.05), שהגישה אישה שנידונה ל-18 חודשי מאסר בפועל בגין תיווך, סחר ושימוש עצמי בסמים.

ביהמ"ש התייחס בחומרה רבה לעבירות של האישה, וקבע כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי להילחם בנגע הסמים והפצתם, על-פני נסיבותיה הפרטניות של המבקשת, אשר הוכיחה התקדמות יפה בעבודה עם שירותי המבחן.

הדיון בבימ"ש שלום

האישה הורשעה בבימ"ש השלום בת"א, על-פי הודאתה, בעבירות תיווך, החזקה וסחר בסמים. מפסק דינו של ביהמ"ש השלום עולה, כי היתה חוליה מרכזית ודומיננטית בשרשרת הפצת הסם והוא גזר עליה 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר (כחודש וחצי), 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 20,000 שקל.

הדיון בבימ"ש המחוזי

המבקשת ערערה על גזר-הדין לפני בימ"ש המחוזי בת"א, בטענה כי בימ"ש השלום החמיר בעונשה יתר על המידה בשים לב לנסיבותיה האישיות וכן בהשוואה לגזר-דינו של נאשם אחר בפרשה. כן הדגישה את המלצת שירות המיבחן, לפיה מאסר בפועל עשוי לגרום להידרדרות במצבה, שכן היא זקוקה לקשר אינטנסיבי עם שירות המיבחן ולטיפול פרטני וקבוצתי.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המבקשת בחלקו, בקובעו כי ביהמ"ש השלום לא שגה בשיקוליו בהעדיפו את האינטרס הציבורי על-פני נסיבותיה האישיות. ביהמ"ש המחוזי הסביר, כי הוא מתערב בעונש שהושת על המבקשת אך ורק כדי להבהיר לה, כי יש גמול לשיתוף הפעולה שלה עם שירות המיבחן עד כה ולתהליך החיובי שעברה במסגרת שיתוף פעולה זה והפחית את תקופת המאסר בפועל אשר נגזרה עליה מ-24 חודשים ל-18 חודשים.

החלטת ביהמ"ש העליון

האישה לא השתכנעה מנימוקי ביהמ"ש המחוזי והגישה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, בה היא טוענת, כי עניינה מעלה שאלה משפטית חשובה בנוגע למדיניות הענישה הראויה לעניינם של נאשמים אשר עברו תהליך שיקום וטיפול ארוך.

לטענתה, לאורך ההליכים המשפטיים בעניינה נתן ביהמ"ש ידו להליך השיקום אותו עברה ובכך נטע בליבה ציפיות ביחס לתוצאותיו של אותו הליך במישור הענישה. לאור זאת, היא טוענת, שגה ביהמ"ש בקוטעו את ההליך השיקומי ובהטילו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. כן מוסיפה המבקשת, כי שגו הערכאות הנמוכות שדנו בתיק, בכך שהתעלמו מתסקירי שירות המיבחן החיוביים שהוגשו בעניינה ומהמלצותיו של שירות המיבחן שלפיהן, יש להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל ולהסתפק בענישה הרתעתית, צופה פני עתיד, אשר תאפשר למבקשת להמשיך בהליך הטיפול בו החלה.

ביהמ"ש העליון (השופט מישאל חשין) דחה את הבקשה, בנימוק שהיא אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת והמצדיקה מתן רשות ערעור. ביהמ"ש מסביר, כי טענות נגד חומרת העונש אינן מקימות עילה לקיום דיון בגלגול שלישי, אלא במקרים נדירים, שעניינה של המבקשת אינו בא במניינם.

גם לגופו של עניין לא שוכנע חשין, כי פסקי הדין של בתי-המשפט השלום והמחוזי מצדיקים התערבות. נקבע, כי גזר הדין מלמד, כי שעה שנגזר עונשה של המבקשת בבימ"ש השלום והמחוזי, נשקלו כלל נסיבות המקרה, לרבות המלצותיו של שירות המיבחן.

השופט חשין קינח את פסק דינו בדברים הבאים: "ככלל ראוי ליתן לאדם צעיר, המבקש לשנות את אורח חייו, את ההזדמנות לזנוח את העיסוק בסמים ולשקם את חייו. ברם, כנגד השיקול האישי עומד במקרה דנן השיקול ההרתעתי כשלצידו הגורם החינוכי. נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהענשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע".

עוד מציין השופט חשין, כי עונש הולם למחזיקי סמים העוסקים בהפצת הסם, מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שמייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים מלשלוח ידם בפעילות ההפצה.

רע"פ 3988/05