מנהיג מרד גטו ורשה: "אני כאן כדי להעיד על ההסטוריה הטרגית של גטו ורשה"

מנהיג מרד גטו ורשה הזהיר את העולם היום (ג') שלא לשכוח את ההתנגדות הפולנית ההסטורית לכובשיהם הנאצים, על רקע ציון 62 שנה למרד.

מנהיגי הקהילה היהודית וגורמים בממשלה כיבדו בנוכחותם בטקס לכבודם של מאות יהודים צעירים אשר לקחו חלק במרד ב-19 באפריל 1943 - הפעולה האזרחית הראשונה אשר ננקטה נגד המשטר הנאצי האכזרי והמחושב.

מארק אדלמן (Marek Edelman), בן 84, אשר סייע להוביל את המרד היה אחד מהניצולים היחידים. הוא לקח חלק במספר טקסים לכבודם של אלפי יהודים שנהרגו במרד. "אני כאן כדי להעיד על ההסטוריה הטרגית של גטו ורשה, כך שזה לא רק אני, אלא כל הפולנים והעולם כולו אשר זוכר", אמר לאחר ביקורו בבונקר בו רוב המפקדים התאבדו לאחר שהוקפו על-ידי הגרמנים ב-8 במאי.

שר החוץ לשעבר, ולדיסלאב ברטוזיווסקי, בן 83, אשר היה חבר בארגון הפולני אשר סייע ליהודים במהלך המלחמה, אמר כי הלוחמים הפתיעו את הנאצים אשר לא ציפו לכל התנגדות. "היהודים הראו לעולם כי הם יכולים להילחם על החופש שלהם והעריצו אותם על כך".

כריסטינה בודניקה, בת 73, היתה ילדה בגטו בזמן המרד. ששת אחיה ואחותה היו בקרב אלפי היהודים אשר מתו מרעב או ממחלות בגטו. רבים מהם שרדו אך לאחר מכן נרצחו על-ידי הנאצים במחנות ההשמדה. "הייתי עדה אז ואני רוצה לספר לעולם היום, שוב, שמה שהגרמנים עשו היה רצח עם. הם רצחו יהודים כאילו הם היו זבובים".

לפני מלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית בוורשה מנתה למעלה מ-400,000 איש והיתה הגדולה באירופה.

ההתנגדות היהודית בוורשה

כ-400,000 היו חברים בהתנגדות ב-1940. רובם נרצחו והנאצים שרפו את רחובות הגטו אחד אחד. ורשה, בירת פולין מאז שנת ‎1596, נפלה בידי הנאצים ב-‎28 בספטמבר ‎1939. ערב מלחמת העולים השנייה היו בה ‎375,000 יהודים, שהיוו ‎29.1% מכלל האוכלוסייה.

ביום כיפורים ‎12 באוקטובר ‎1940 נמסר ליהודים צו על הקמת גטו. הוקמה חומה, שאורכה היה כ-‎18 ק"מ וגובהה ‎3 מטרים. היא תחמה שטח שהיווה כ-‎2.4% משטח העיר, בו נדחסו ‎30% מאוכלוסייתה, סך הכל כ-‎138,000 יהודים.

לאחר מספר גירושים מן הגטו, החל החיסול הסופי ב-‎19 באפריל ‎1943 - ערב פסח תש"ג ואז גם פרץ המרד.

בעקבות הגירוש הראשון שהחל ב-‎22 ביולי ‎1942, החליטו נציגי תנועות השומר הצעיר, דרור ובני עקיבא, על הקמת אירגון יהודי לוחם - אי"ל (ז'אוב), בכינוס שנערך ב-‎28 ביולי ‎1942. בראש הארגון הועמד מרדכי אנילביץ' ובמקביל לארגון פעל ארגון, שהוקם על-ידי בית"ר - אצ"י: ארגון צבאי יהודי (ז'זאוו). ההתנגדות החלה ב-‎19 בינואר ‎1943 בעת הגרוש השני.

קבוצות של לוחמים נלחמו בעזרת הנשק הדל שהיה בידיהן ופגעו בחיילים גרמנים. כתוצאה מכך הפסיקו הגרמנים את ה"אקציה", שלא לפי המתוכנן. ההתקוממות בינואר זכתה להערכה גם מצד המחתרת הפולנית וזו העבירה משלוח של נשק: ‎49 כלי יריה, ‎50 רימונים ו-‎4 ק"ג חמרי נפץ.

הארגון הלוחם (אי"ל - ז'אוב) חולק לעשרים ושתיים יחידות לוחמה ולכל לאחת יוחד תחום בגטו. על-פי ההנחה היו בכלל יחידה ‎12 - 14 חברים בממוצע, כך שהארגון כולו מנה כ-‎300 לוחמים. רוב הלוחמים הגיעו מאירגוני הנוער ומהמפלגות של המחנה הציוני.

מפקדת הארגון היהודי הלוחם כללה (על-פי הדוח של יצחק צוקרמן): מרדכי אנילביץ (השומר הצעיר) - המפקד, מחלקת הארגון, יצחק צוקרמן (דרור-החלוץ) - סגן המפקד, חימוש, מארק אדלשטיין (אדלמן) (בונד) -ביון, יוחנן מורגנשטרן (פועלי ציון צ.ס.) - כספים, הרש ברלינסקי (פועלי ציון שמאל) - תכנון, מיכאל רוזנפלד (קומוניסטי). במפקדה זו השתתפו נציגים של תנועות ומפלגות שונות בגטו, ציוניות ובלתי ציוניות. תנועת בית"ר לא השתתפה בארגון זה, אלא הקימה ארגון נפרד.

בהתקוממות לקחו חלק, גם קבוצות נוספות, שלא השתייכו לאירגונים ושנקראו "הפראיות".

החימוש היה דאגתם הגדולה ביותר של המורדים. לשם השגתו הם הקימו קרנות לרכישת נשק. כספים שנאספו מעשירי הגטו, מבתי המלאכה ומקופת היודנראט שימשו לרכישת נשק וחומרי נפץ בצד ה"ארי". בנוסף לכך, הוקמו בגטו בתי מלאכה לנשק, בהם יוצרו בקבוקי תבערה, רימונים ופצצות בעזרת חומרים כימיים, שהוברחו לתוך הגטו. יהודים שעבדו בייצור מדים לצבא הגרמני, הבריחו חליפות מדים מבתי המלאכה.

יהודים אשר השתתפו במרד הכינו מקומות מחבוא, בעיקר במרתפים ובעליות גג. בכמה מבתי המלאכה, שגבלו בצד ה"ארי" נחפרו מנהרות שהובילו לצד ה"ארי" והגטו כולו הפך למעין מבצר של בונקרים. עליות הגג שימשו למעבר בין הרחובות והיוו דרכי קישור. דרכים אלה איפשרו תנועה ומעבר מהיר של היחידות הלוחמות מאתר לאתר.

הארגון הלוחם הצליח להשתלט על חיי הגטו וקידם את אירגונו וחימושו לקראת המרד.

ההחלטה הגרמנית לחסל את הגטו התקבלה, והפעולה החלה ב-‎19 באפריל ‎1943. ראש המשטרה והס"ס בוורשה, פון זאמרן-פראנקנאג עמד בראש ההתקפה הראשונה, ברחוב נאלבקי. לאחר שנתקל בהתנגדות מלווה בבקבוקי תבערה ורימונים, נאלץ לסגת. לאחר מכן עבר הפיקוד לידיו של גנרל יירגן שטרופ. הוא נוכח לדעת, שבהתקפות חזיתיות הוא אינו יכול לשבור את המרד והחליט להעלות את הגטו באש, כדי לגרום לחיסולו. מה-‎23 באפריל החל שטרופ להבעיר את רחובות הגטו. בשרפות אלה נהרסו כל מקומות המחבוא והבונקרים בהם הסתתרו היהודים.

כל אותה תקופה נמשכה האקציה ויהודים נשלחו למחנות עבודה ולמחנות השמדה. החל מה-‎12 במאי המשלוחים הועברו לטרבלינקה בלבד.

ההתנגשויות בגטו הבוער נמשכו עד ה-‎16 במאי, אז פוצצו הגרמנים, בפיקודו של שטרופ את בית הכנסת הגדול ברחוב טלומאצקי. לאחר מכן הודיע שטרופ לממונים עליו "אין עוד רובע יהודי בוורשה". אולם עדיין שרדו יהודים בחורבות הגטו ולכן הוחלט ליישר את שטח הגטו על-ידי מילוי כל הבונקרים בעפר ופינוי כל החורבות. עבודות אלה לא הסתיימו משום שבאוגוסט ‎1944 פרץ המרד הפולני בוורשה.

בוורשה נותרו כ-‎20,000 יהודים בעלי תעודות מזוייפות, שחיו כ"ארים", או התחבאו בעזרת פולנים. שאר תושבי ורשה היהודים נהרגו בשריפות שבגטו, או נלקחו למחנות הריכוז ולמחנות ההשמדה.

_____________________
חלק מהמידע מאתר הכנסת.