יותר מדי מים מסכנים את הספורטאים

רצי מרתון שלוגמים בשקיקה יותר מדי מים במהלך מירוץ קשה לא עושים טובה גדולה לגופם, כך קובעים מומחים.

ממחקר חדש בו לקחו חלק מתחרים במרתון בוסטון שהתקיים בשנת 2002, עולה כי רבים מדי שתו כמויות מוגזמות של מים במהלך המירוץ המעייף באורך 41 קילומטר, גורמים לרמות המלח בגופם לרדת לרמות מסוכנות באופן פוטנציאלי, ולהגיע למצב הנקרא תת-נתרן בדם.

למעשה, אחת הרצות במרתון המדובר, אשה בת 28, נפטרה מתת-נתרן בדם לאחר שסיימה את המירוץ.

למרות שרצים בדרך כלל מדברים על הפחד מהתייבשות כסיבה לצריכת המים המוגזמת, המחקר, שבוצע על-ידי חוקרים מבית החולים לילדים בבוסטון, מראה כי קיימת נקודה בה שתייה מרובה מדי עלולה להיות קריטית. ממצאי המחקר פורסמו בעיתון הרפואה של ניו אינגלנד.

החוקרים כללו בניסוי שערכו 766 רצי מרתון ולקחו דגימות דם מ-488 מהם בקו הסיום. מאלו, 62 סבלו מרמות מלח לא תקינות בדם, אצל שלושה מהם רמות המלח היו כה נמוכות עד שמצבם היה קריטי.

רמות לא תקינות של מלח נמצאו שכיחות יותר אצל נשים (37 מ-166, או 22%) מאשר גברים (25 322, או 8%). רבים מרצים אלו שתו יותר משלושה ליטרים של מים במהלך המירוץ, מספיק כדי להעלות את משקל הגוף למרות שרצו יותר מ-41 קילומטרים.

החוקרים העריכו כי בהתבסס על דוגמא זו, 1,900 מתוך קרוב ל-15,000 הרצים במרתון בוסטון באותה שנה סבלו מתת-נתרן בדם.

רצים רזים יותר - אלו עם BMI של כ-20, היו בעלי נטייה גבוהה יותר לסיים את המירוץ עם רמות מלח נמוכות, כך עלה מן המחקר. נתון זה עשוי להסביר את המקריות הרבה של המצב בקרב נשים מאחר ונשים שותות מים בכמות זהה לזו של הגברים למרות שמשקלן בממוצע ננמוך יותר.

זמן המירוץ גם הוא נמצא בעל משמעות - מירוץ האורך למעלה מ-4 שעות נמצא קשור לרמות מלח חריגות בדם, דיווחו החוקרים. עוד דיווחו כי הרצים שסבלו מתת-נתרן בדם לא היו אלופי המרתון, שסיימו את המירוץ בכשעתיים.

לטענת החוקרים לאנשים מהירים במיוחד אין זמן לשתות מים. ככל שהספורטאי איטי יותר כך הסיכון גדול יותר והסיבה הבולטת להתנהגות זו היא שיש לו יותר זמן לשתות. עד לנקודה מסויימת, שתיית מים במהלך מירוץ היא אכן הגיונית. הספורטאים עוקבים אחר חוקים שעל-פיהם עלייהם לשתות הרבה מים כדי לא לחוש צמא. אך ס]ספורטאים נוזלים בשיעור שונה ומאבדים מלח בשיעור שונה כך שהחוק הכללי לא תמיד מתאים לכל אחד ואחד.

במירוצים פחות קשים תחושת הצמא היא למעשה הדרך הטובה ביותר להחליט כמה מים יש לשתות. אין צורך לדאוג מהתייבשות קלה, ציינו החוקרים. יש לשתות אם צמאים, אך לא לשתות 'בשביל השתייה'.