הרגולטור גורם להימנעות מהשקעות בישראל וליציאת משקיעים לחו"ל

הרגולוציה המכבידה בישראל אינה מעודדת יזמים לעשות עסקים בישראל, ואף גורמת לכך שמשקיעים "יוצאים החוצה" לחפש השקעות בחו"ל. כך טוען ד"ר אהוד שפירא, משנה בכיר למנכ"ל לאומי, בכנס בנקאות, פיננסים, ביטוח ושוק ההון (4.4.2005) שהתקיים במלון דן פנורמה בתל אביב.

שפירא הציע בהרצאתו, כי יציאת הכספים מתאפשרת עתה, בזכות הליברליזציה במט"ח, "אך למרבה הצער היא נעשית בשנים האחרונות לא רק מתוך בחירה אלא גם מתוך הכרח - וזה הרבה פחות חיובי". לדבריו, ניתן לראות כי הרגולציה הגבילה עד מאוד את היכולת של הבנקים לצמוח בשוק המקומי. "אם באתגרים העומדים בפני מערכת הבנקאות עסקינן, הרי שבשנה-שנתיים האחרונות, ולצערי כנראה שגם בשנת 2005, אחד האתגרים הגדולים שלנו הוא התמודדות עם הרגולציה. לצערי אנו נתקלים במצב שבו הרגולטורים נוקטים, בחלק מהמקרים, בצעדים דרסטיים שאינם מקובלים לחלוטין בשום מקום בעולם ולדעתי צעדים אלו מהווים גורם מעכב ולא גורם מקדם למטרות אותן רוצים להשיג".

שפירא מנה שורה של הגבלות שהוטלו על הסקטור העסקי, הגורמות לדבריו לנהירת משקיעים לחו"ל: הגבלות על השקעות ריאליות (קונגלומרט), פיקוח על ההכנסות מעמלות, הגבלות על מתן אשראי ללווים הגדולים, אילוץ הבנקים להתנתק מתחומי פעילות שלמים (קופות גמל, קרנות נאמנות, חיתום וכו') והצבת קשיים על ביצוע איגוח.

שפירא מציין כי הרגולציה בישראל גורמת למצב אבסורדי, שבו "הרגולציה נותנת עדיפות למתחרים של הבנקים בתחומי הפעילות המסורתיים שלנו - חברות ביטוח, בנקים זרים ברוקרים וכו'.
במקביל רואים יותר ויותר חברות ישראליות, מענפי משק שונים - לא רק נדל"ן - שמסיטות חלק או את רוב פעילותן לחו"ל. הסיבות לכך הן בעיקר המיתון במשק הישראלי, גודלו (יותר נכון קוטנו...) של השוק המקומי, הזדמנויות בשווקים בחו"ל, אבל, גם כאן משחק הרגולטור תפקיד לא קטן, על ידי הגבלת היכולת של החברות המובילות במשק לקבל אשראי בנקאי (מגבלת לווים גדולים) וגם לבצע רכישות ומיזוגים".

וכיצד פועלים הבנקים ולאומי בתוכם? לדברי שפירא, הגיעו הבנקים הגדולים למסקנה שעליהם להפנות את תשומת הלב למקורות צמיחה מחוץ לישראל וקבעו לעצמם יעדים להרחבת הפעילות בחו"ל. עד היום, הפעילות של הבנקים בחו"ל התמקדה במדינות שעונות על שני קריטריונים בעיקר: הראשון, המדינה מהווה מרכז פיננסי עולמי. והשני, קיומה של קהילה יהודית מבוססת עם קשרים עסקיים לישראל. המדינות האלו הן ארה"ב ובריטניה. הפעילות בשווייץ התפתחה מסיבות מעט אחרות".

רכישת עסקים בחו"ל

ד"ר שפירא מגלה בהרצאתו, כי קיים קושי להתרחב בחו"ל - באירופה ובארה"ב, בשווקים המסורתיים של הבנקאות הישראלית. הדבר נובע "מסיבות של תחרות עם ענקים ורמת מכפילים מוגזמת (ראו את דוגמת Signature). יחד עם זאת, צפויות רכישות נוספות במקומות האלה על בסיס ניצול הזדמנויות שונות (לדוגמא: לאומי בריטניה רכש את הפעילות הבנקאית של Bank Riggs). לכן, כשאנו מדברים על צמיחה משמעותית אנו מדברים הן על יציאה אל מחוץ לתחום הלקוחות המסורתיים שלנו בחו"ל - הקהילות היהודיות ובעיקר יציאה למדינות חדשות שבהן אין לנו נוכחות כיום". שפירא ציין בהקשר זה, כי שאיפת לאומי היא ללוות את לקוחותיו - עסקיים ופרטיים, גם בעסקים בחו"ל.

נגד רפורמת בכר

שפירא הפנה אצבע מאשימה כלפי משרד האוצר, הפועל עתה לקדם את "רפורמת בכר". לדבריו, רפורמת בכר הינה דוגמא ל"גורם מעכב", שכן היא עומדת בסתירה לכל הגיון עסקי: בכל מקום פועלים לעודד מתחרים, שייתחרו זה בזה, וכאן, במסגרת דוח בכר, פועלי האוצר כדי להוציא מתחרים מהשוק, זאת בעוד "בכל העולם המערבי עוברים בנקים ל"ארכיטקטורה פתוחה": מכירת מוצרים של יצרנים שונים. במקום לקבוע כללים שיגבירו את השקיפות כלפי המשקיעים אוסרים על הבנקים לגבות עמלות הפצה ורוצים ליישם מודל שלא עובד בשום מקום אחר בעולם. לא יתכן גם, שכל פעם שבנק ירצה לחתום על הסכם עם גוף מוסדי הוא יצטרך לקבל אישור מ-3 רשויות שונות (רשות ניירות ערך, הממונה על ההגבלים והמפקח על הבנקים).