תושבי גנים לבג"צ: דורשים פיצוי הוגן תמורת פינוי

21 מתושבי היישוב גנים בצפון השומרון הגישו (יום ה', 31.3.05) עתירה דחופה לבג"צ נגד כנסת ישראל, ממשלת ישראל וראש הממשלה אריאל שרון, בה הם דורשים מתן צו על תנאי לביטול או תיקון מספר סעיפים בחוק יישום תוכנית ההינתקות הנוגעים לפיצויים כאשר.

מטרת העתירה הינה: להתמקד אך ורק בהבטחת הפיצוי ההוגן וההולם למתיישבים אשר יאלצו להתפנות ו/או לפנות את נכסיהם, כתוצאה מתוכנית ההינתקות. העתירה לבג"צ נעשתה באמצעות עו"ד ירון סהר ממשרד עוה"ד סהר סטובייצקי,

בעתירה נטען, כי הפיצויים להם יהיו המפונים זכאים על-פי החוק, מבוססים על קריטריונים נוקשים ביותר וערכי פיצוי נמוכים ביותר, ואינם מאפשרים למפונים "לפתוח דף חדש" באופן ראוי והולם.

כמו כן, כי הקריטריונים והערכים הקבועים בחוק, הורעו מאוד ביחס לחוק מפוני סיני ומפלים את מפוני תוכנית ההינתקות ממפוני סיני. בכתב העתירה נאמר, כי העתירה אינה פוליטית וכי בכוונת העותרים לכבד את הוראות החוק ולפנות ולמסור את נכסיהם על-פיו.

בעתירה מבקשים תושבי גנים להורות לכנסת לתקן מספר סעיפים משמעותיים בחוק:

- הראשון, לקבל פיצוי המאפשר רכישת קרקע חליפית, בדרך המביאה בחשבון את זכאותם - לפיצוי בגין הקרקע, ללא תלות בשהייה רצופה במקום. ולחלופין, באם מובא בחשבון ותק - להביא בחשבון גם את שנת השהייה האחרונה לאחר 6.6.04, ולא לקזז תקופות שבהן, מטעמים הקשורים באינתיפאדה, לא יכלו אותם מתיישבים לגור בישוב, ונאלצו, בנוסף, לשכור מקום נוסף.

העתירה נתמכת בחוות דעת של השמאי אהוד המאירי ממנה עולה בבירור, כי גם הסכום המקסימלי הקבוע בחוק אינו מאפשר רכישת קרקע לדיור חלופי באזורי הייחוס, שלא לומר באזורים אטרקטיביים יותר, בשים לב כי שווי מרכיב הקרקע בלבד, באזור הייחוס, הינו למצער 90-80 אלפי דולרים לעומת 50,000 דולר המוצעים בחוק ואף מהם נגרעים עשרות אלפי דולרים למי שלא גרו ביישוב המפונה משך שש שנים ברציפות.

- השני, העותרים מבקשים, כי לא יגרע חלקם של בעליהם של יותר מבית מגורים אחד, בשים לב כי לפי החוק הקיים, מי שבבעלותו שני בתים ויותר זכאי לפיצוי בגיון הקרקע של אחד מהם בלבד.

- השלישי, ש"המענק האישי בשל ותק" המשולם מכוח סעיף 46 לחוק, יוגדל בצורה ראויה (כך שיעלה על הסכום הקבוע בחוק כיום - 4,800 ש"ח לשנת ותק ביישוב מפונה מעל גיל 21, לעומת 42,000 ש"ח על-פי חוק פיצוי מפוני סיני) וכי מענק זה לא יוגבל רק למי שמרכז חייו היה, משך 3 שנים רצופות בתכוף לפני היום הקובע, ביישוב מפונה.

בנושא חוק מפוני סיני, נטען בעתירה כי עד הסכם השלום עם מצרים - לא היה קיים בישראל, מודל משפטי לפינוי מתיישבים ולפיצויים. מודל כזה, הושג לאחר שלוש שנות מו"מ חוזי, ולאחר הסדר מו"מ בכנסת וגובש בחוק פיצוי מפוני סיני התשמ"ב-1982.

למפונים, היה יסוד סביר וטוב להניח, כי לא יופלו לרעה ביחס למפוני סיני, וכי פיצויים במסגרת תוכנית ההינתקות לא יפחתו מתקדים סיני. יתירה מכך, הממשלה עצמה, וראש הממשלה בפרט, הכריזו והצהירו, כי הבסיס לפינוי המפונים במסגרת החוק, יהיה תקדים סיני.

אך בניגוד לאמירות, על-ידי הממשלה, החוק שנתקבל, מנוסח כאילו הוא בנוי במתכונת חוק פיצוי מפוני סיני, אולם מהותית הוא שולל את מרבית הזכויות שניתנו למפוני סיני, ומפחית משמעותית, את הפיצוי בגין זכויות בגינן פוצו מפוני סיני, בנוסף, נטען בעתירה כי במועד פינוי סיני, טרם נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר העלה על נס את זכויותיו היסודיות של כל אדם לשוויון ולשמירה על כבודו וקניינו.

- הרביעי, כי ההלוואה העומדת הקבועה בסעיף 47 לחוק והחלה על התיישבות באשקלון ("למפוני הדרום") תחול גם על התיישבות בעפולה ("למפוני צפון השומרון") ולא תוגבל למי שביום הקובע מרכז חייו היה ביישוב מפונה.

- החמישי, כי יתווספו לפיצוי מרכיבים הכרחיים לרכישת דיור חלופי ובכלל זה: מע"מ, שכ"ט עו"ד, דמי תיווך וכיוצא באלה - כפי שנקבע בחוק פיצוי מפוני סיני, ולא רק שיפוי בגין מס רכישה.

- השישי, כי בראשות ועדות הזכאות ישבו שופטים בדימוס ולא עובדי מדינה הכשירים להיות שופטי שלום.