הסיפור האמיתי על הליצן

בחג פורים רבים מהילדים והמבוגרים מתחפשים לליצנים, אולם הם אינם יודעים מה עומד מאחורי דמות הליצן. מעטים יודעים כי דמות הליצן הופיעה בתרבויות שונות ומרוחקות זו מזו במהלך ההיסטוריה.

בכתבה שתתפרסם ביום שישי הקרוב במוסף "השבועון" של מקור ראשון, יוצג סיפורו של הליצן.

להלן חלק מסיפורו: כבר בחצר המלוכה של מצרים הפרעונית היו ליצנים שתפקידם היה להוסיף קורטוב של צחוק ושעשוע לאלו שהופקדו על ניהול הקדומה שבאימפריות. ליצנים גם היו למלכים האצטקים במקסיקו. על ניירות העשויים עצי במבוק מופיע, בסין של האלף הראשון לספירה, סיפורם של שני ליצנים - פו המשרת ומו האדון.

בתרבות המערב מופיע הליצן לראשונה ביוון הקדומה, כדמות ששום מחזה לא ייתכן בלעדיו. ברומא העתיקה מופיע הליצן לא רק במחזות, אלא כחלק מחיי היומיום. לעשירי רומא היו ליצנים פרטיים משלהם, שדאגו לשעשע אותם באחוזותיהם רחבות הידיים.

האופנה הזו הופיעה מאות רבות אחר כך במזרח אירופה, בחצרות האצילים שדאגו אף הם לבדחן הפרטי שלהם. משם התגלגל המושג לעולם היהודי בדמות הבדחן של פורים. ברומא גם עוצבה לראשונה תלבושת הליצן המלווה אותנו עד היום: הכובע המחודד והבגד המעוטר בטלאים צבעוניים.

דמותו של הליצן כמבקר חברתי הורחבה בימי הביניים המאוחרים, ואומצה על-ידי גילדות הסוחרים, האמנים והסטודנטים באוניברסיטאות של אז. בחגים צעדו הללו עוטים בגדי ליצן בתהלוכות ברחובות העיר. התהלוכות האלו הן המקור לתהלוכות הפורים שמאוחר יותר, בשפה העברית המתחדשת של ראשית המאה ה-20, קיבלו את השם "עדלאידע".

הליצנות חיה ונושמת גם בישראל, ויש בתי ספר שבהם אפשר ללמוד ברצינות את אמנות השעשוע. כמו-כן, לבתי החולים בישראל נכנסו הליצנים בראשית שנות ה-90. בתקופה זו התמסד תחום הליצנות הרפואית, ג'ולולוגיה, וכיום אפשר לרכוש בו הכשרה פורמלית.

הכתבה המלאה תתפרסם, כאמור, ביום שישי במוסף "השבועון" של עיתון "מקור ראשון".