שופטת בית משפט השלום, דורית רייך-שפירא, הרשיעה (14.3.05) את חברת דני ואנונו, מנהלה וכמה מעובדיה, בעבירות לפי חוק שמירת הניקיון.
על-פי כתב האישום, ביום 26.08.02 הובילו נהגים במשאית השייכת לחברה פסולת בנין משכונת תל-ברוך בתל-אביב לשטח פתוח שליד שדה התעופה בהרצליה.
באותה עת, ביצעה החברה עבודות תשתית עבור מינהל מקרקעי ישראל בשכונת תל-ברוך, ועבור חברת נתיבי איילון, באתר צפונית לקניון שבעת הכוכבים. החברה עסקה באתר בהקמת סוללה אקוסטית ובמילוי תשתית תוואי הכביש שהיה בסלילה.
לפי כתב האישום, בליל 26.08.02 התייצבו הנהגים בתל-ברוך, פגשו בטרקטור שהופעל על-ידי טרקטוריסט עובד החברה, שהעמיס חומר על המשאיות. לאחר מכן הובילו הנהגים את החומר מתל-ברוך לאתר.
בשעת חצות שקעה אחת המשאיות באתר וחולצה בעזרת שרשרת ומשאית שניה. רס"ר יעקובי, מהיחידה לאכיפת חוקי איכות הסביבה במשטרה, שני מתנדבים משטרתיים והמפקחים שחר וחזקיה, עיכבו את הנהגים לחקירה, בחשד שבמשאיות הובלה פסולת בנין שהושלכה באתר.
עיקר המחלוקות שבין הצדדים היתה בקשר עם מהות החומר שהובילו הנהגים מתל-ברוך ופרקו באתר. לטענת ההגנה, הנהגים הובילו אדמה נקייה שיועדה לשמש תשתית מילוי לתוואי הכביש, בעוד שהתביעה טענה שהיתה זו פסולת בניין, שהשלכתה ברשות הרבים אסורה.
על-פי רס"ר יעקובי, הוא הגיע לאתר בתאריך הרלוונטי בשעה 22:00 עם שני המפקחים. השלושה התפרסו בתצפיות על האתר. רס"ר יעקובי ראה לטענתו שלוש משאיות נכנסות לאתר עמוסות בפסולת בנין ויוצאות ריקות. הוא רשם את מספרי הזיהוי שלהן הגם שאת עצם השלכות הפסולת לא ראה, ורק שמע עליהן ממפקח שחר, שדיווח לו בזמן אמת.
המפקח שחר רשם במפורט כניסותיהן לאתר של שלוש משאיות, תוך עמעום אורותיהן, כשהן עמוסות פסולת בנין בלתי מכוסה והשלכתה באתר, ויציאת המשאיות. שתי הפעמים הראשונות ניצפו בשעות 21:55 - 22:00 , 22:39 - 22:50.
המפקח חזקיה הוסיף גם הוא שבשעה 23:10 התמקם בתצפית, ראה שלוש משאיות וולוו נכנסות לאתר, ותאר אותן באותה אופן בה תיארו אותן חבריו.
ההגנה ניסתה למצוא חוסר התאמה בין העדויות השונות של השוטר והמפקחים ובכך לערער את המסקנה כי הנאשמים הם אלה אשר שפכו את הפסולת באתר.
בסופו של יום, בית המשפט פסק כי אכן נפלו פגמים טכניים בעבודת התביעה, אך אין בכך לפגוע באמינות עדי התביעה. בית המשפט הוסיף שראוי להתחשב בקשיים שבהם נתקלים עובדי ציבור הממלאים תפקידים בתצפית חבויה, הדורשת זהירות יתירה. בהעדר מחדלים חמורים, שיש בהם לפגוע בהגנת הנאשמים "לא נכון לבקר את פעולותיהם בחוכמה שלאחר מעשה" הוסיפה השופטת דורית רייך- שפירא.
לכן נפסק, כי מהחומר שבפני בית המשפט עולה שלמרות שמנהל החברה טען ששמו הטוב והמוניטין החיובי של החברה שלו חשובים לו במיוחד, לא ננקט צעד ממשי למניעת המעשה. בזמן העבירה לא היה בשטח שום נושא משרה מטעם החברה שיבטיח תיפקוד כדין.
מכאן, אמר בית המשפט, גם אם החברה לא הזמינה את הובלת הפסולת, חלה עליה ועל מנהלה אחריות למעשיהם של הנהגים בהעדר פיקוח בין בעצמם ובין באמצעות עובדים שתפקידם לבדוק, ולו אקראית, התנהגות הנהגים.
החברה, מנהלה ועובדיה הורשעו באשמת לכלוך רשות הרבים לפי חוק שמירת הנקיון.
[פ 6793/02]
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה