ישראל היא מן המדינות המובילות בכל הקשור לשקיפות בניהול יתרות מטבע החוץ

סקירה השוואתית בינלאומית שנערכה לגבי 19 מדינות מערביות שונות מעלה כי כל המדינות מפרסמות מידע מלא על היקף יתרות המט"ח שלהן, אבל רק ישראל ואוסטרליה מספקות מידע חלקי או מלא בכל עשר הקטגוריות שנבדקו בסקירה האמורה.

רק שתי מדינות מבין ה-19 מספקות מידע על ההרכב המטבעי של היתרות, ורק ארבע נותנות מידע על אריכות תיק היתרות שלהן. רמת השקיפות גדולה יחסית בנושאים כלליים, אבל קטנה ככל שהנושא מתקרב לפרטים התפעוליים, להחלטות מעשיות או לתוצאות. השקיפות במדינות מתועשות גדולה יותר מאשר במדינות מתפתחות. כך עולה מנתוני הסקירה שפורסמה היום (ב') על-ידי מחלקת המט"ח של בנק ישראל.

בבנק ישראל מציינים, כי בנק ישראל מפרסם מידע מלא על תשעה מתוך עשרה נושאים אשר נבדקו בהשוואה הבינלאומית בעוד שהמדינה הבאה בדירוג, אוסטרליה, נותנת מידע מלא בשבעה נושאים וחלקי בשלושה, ושאר המדינות - הרבה פחות.

סקרים שערכו גופים בין-לאומיים שונים ציינו את השקיפות הרבה של בנק ישראל. בעוד שמדינות כמו אוסטרליה ונורווגיה, הנחשבות כמובילות בתחום השקיפות, מקציבות לניהול תיק היתרות כ-5-4 עמודים בדוחות השנתיים שלהן, בנק ישראל מפרסם בשנים האחרונות את הדוח הנוכחי, ובו עשרות עמודים על ניהול יתרות מטבע החוץ.

נראה שלעת עתה בנק ישראל השיג איזון רצוי בין "זכות הציבור לדעת" לבין צרכיו התפעוליים בניהול היתרות, אומרים בבנק ישראל. השינוי הגדול ביותר בבנקים המרכזיים, מבחינה שקיפות, היה בתחום המדיניות המוניטרית: עם המעבר למשטר של יעד אינפלציה במדינות רבות, שקיפות לגבי המדיניות המוניטרית הפכה לחלק אינטגרלי במאמץ של בנקים מרכזיים לרכוש אמינות ולהשפיע על ציפיות הציבור ועל התנהגותו.

המגמה להגדלת השקיפות בניהול יתרות מטבע החוץ התחילה מאוחר יותר, מסיבות שונות, ובאופן כללי היא מוגבלת הרבה יותר. תהליכי הגלובליזציה והגידול העצום של תנועות ההון בין-לאומיות הגדילו מאוד את הביקוש של הקהילה הפיננסית הבין-לאומית למידע עדכני ואמין על יתרות מטבע החוץ של מדינות רבות.

עם זאת, ישנם גורמים כבדי משקל המגבילים את הרצון או היכולת של בנק מרכזי לחשוף פרטים מסוימים על ניהול היתרות. ראשית, יש קשר הדוק בין ניהול היתרות למשטר שער החליפין, ובמיוחד להתערבות בשוק מטבע החוץ, נושא שלעיתים קרובות הוא אפוף סודיות. שנית, להחלטות השקעה רבות יש ערך עסקי ומסחרי רב, ואי אפשר לחשוף אותן ברבים בלי לפגוע בביצועי התיק וביחסים התקינים עם מוסדות פיננסיים המספקים לבנק המרכזי שירותים. שלישית, תיתכן רגישות מדינית או פוליטית להחלטות מסוימות. ולבסוף, ישנם מקרים שבהם ודאי נוח יותר למנהל היתרות שלא להציג או להסביר את החלטותיו או את תוצאותיהן.

למרות כל ההסתייגויות, ניכרת בשנים האחרונות מגמת הגדלה מדודה של השקיפות בניהול היתרות. המידע על ניהול היתרות הוא משלושה תחומים: מידע על גודל היתרות ועל הרכבן; מדיניות ההשקעה והחלטות ההשקעה ותוצאות הניהול. על רקע המשברים הפיננסיים שהוזכרו לעיל, הציעה קרן המטבע הבין-לאומית מענה לנושא הרמה וההרכב של היתרות בהשקת מתכונת אחידה ואמינה לפרסום מיגוון של נתונים על גודל היתרות על-ידי כל מדינה ומדינה. כ-60 מדינות, וביניהן ישראל, הצטרפו באופן וולנטרי ל-SDDS. כיום שוררת מידה גדולה יחסית של שקיפות ואמינות לגבי הגודל וההרכב של יתרות מטבע החוץ של רוב מדינות העולם.

המצב לגבי מדיניות השקעה והחלטות השקעה שונה מאוד. אין כללים או תקנים, ומידת השקיפות נמוכה יחסית. ישנן מדינות החושפות חלקית את מדיניות ההשקעה או את מסגרת הניהול שלהן, ואף זאת רק בקווים כלליים. בהעדר סטנדרטים להגדרות מוסכמות קשה מאוד להשוות בין מדינות שונות. השקיפות לגבי ההחלטות בפועל קטנה עוד יותר, ולמעשה כמעט אינה קיימת. ולבסוף, רק מדינות בודדות - ביניהן ישראל - חושפות מידע כלשהו על תוצאות הניהול, כלומר על התשואה של השקעת היתרות. המידע החשוף אינו מספיק כדי לערוך השוואה בין מדינות, מהסיבות שצוינו לעיל.