בית המשפט החליט: המדינה תפצה פלשתינים שנפגעו במהלך האינתיפאדה

בית המשפט העליון, בהרכב מיוחד של תשעה שופטים בראשו הנשיא אהרן ברק, קיבל (יום ד', 20.3.02) את ערעורם של ארבע ערבים תושבי השטחים, אשר נפגעו במהלך פעילות צה"ל בתקופת האינתיפאדה הראשונה.

בפסק הדין פוסקים השופטים, כי הארבעה נפגעו שלא במסגרת פעולת מלחמתית, ועל כן אחראית מדינת ישראל לנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות חייליה.

על-פי טענת המערערים - טענה שהתקבלה על-ידי בית המשפט, הגיע רכב אזרחי לאזור הכפר טמון ביום 18.8.1988. מהרכב יצאו מספר חיילי צה"ל, אשר החלו לרדוף, תוך כדי ירי, בפלשתינים הבורחים. מהירי נפצע ונהרג אחד מתושבי הכפר ואזרח פלשתיני נוסף נפצע בברכו. פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי קבע, כי חיילי צה"ל ירו שלא על-פי נוהל מעצר חשוד. כמו כן היה הירי רשלני ולא נשקפה סכנה לחיי החיילים.

בפסק הדין יוצרים השופטים אבחנה ברורה בין 'פעולה מלחמתית' - אשר אין המדינה אחראית לתוצאותיה, לבין 'פעולה משטרתית'.

על-פי פסיקתם, במהלך פעולה מלחמתית נשקפת סכנה לחיי החיילים ולכן אופי הטיפול, חייב להיות שונה מפעולה משטרתית. משמעותה של פעולה מלחמתית הינה תגובה של כוחות הביטחון לפעילות מאורגנת מתוך השטח ומחוצה לו. פעולה מסוג זה הינה בעלת סממנים מלחמתיים ועוצמתה משתנה מאירוע לאירוע.

השופטים מדגישים, כי אומנם חלק ניכר מהאירועים שקרו במהלך האינתיפדה הראשונה, הן פעולות מלחמתיות, אולם אין זה נכון לגבי כולן. במקרה שנידון בפניהם קבעו השופטים, כי פעולת חיילי צה"ל אינה נכללת תחת ההגדרה של פעולה מלחמתית, שכן הירי בוצע לשם תפיסת חשודים, ולא לשם הלחימה בהם. לחיילי צה"ל לא נשקפה סכנה, ולכן הסיכון שהירי יצר הוא סיכון רגיל שדיני נזיקין רגילים חלים עליו.

השופטים מציינים, כי יש להבחין בין פעולה המתחייבת בעיצומה של פעילות מלחמתית לבין פעולות אחרות, ובלשונם: "פעולה בה נפצע פלשתיני לאחר שהותקף על-ידי חייל צה"ל בשל סירובו למלא הוראה למחוק סיסמאות שהיו כתובות על הקיר, אינה בגדר 'פעולה מלחמתית'. הסיכון שבפעולה זו הינו סיכון רגיל של פעולה לאכיפת החוק. לעומת זאת ירי של סיור צבאי אשר נקלע תחת מטח של זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, הינו ירי לחילוץ עצמי, תוך סיכון מיוחד".

כך הדבר לגבי נזק שנגרם מרימון שהתפוצץ לאחר שהושאר ברשלנות, כחלק מהאימונים השוטפים. על-פי קביעת השופטים, זהו נזק רגיל לאימונים שהצבא מקיים, ואין בו פעולה מלחמתית על סיכוניה המיוחדים.

כלומר, בבחינת פעולה צבאית כפעולה מלחמתית, יש לבדוק את הקריטריונים הבאים: "מטרת הפעולה, מקום האירוע, משך הפעילות, זהות הכוח הצבאי, האיום שקדם לפעולה וניצפה ממנה, עוצמת הכוח הצבאי והקיפו ומשך האירוע. כל אלה משפיעים על קביעת אופי הסיכון המלחמתי המיוחד שהפעולה גרמה"