בית המשפט: "שטחי הנוף הפתוח הם משאב לאומי הולך ונעלם"

השופטת שרה גדות דחתה בשבוע שעבר (13.2.05) את עתירת חברת "צעד אחד", שהוגשה באמצעות עו"ד סרור ציון, נגד ועדת הערר לעניין קרקע חקלאית והועדה לשימור שטחים פתוחים, אשר יוצגו על-ידי פרקליטות מחוז ת"א, לביטול החלטת ועדת הערר אשר דחתה את בקשת "צעד אחד" לאשר הקמת תחנת דלק.

העותרת יזמה והגישה תוכנית להקמת תחנת תדלוק על חלקה הנמצאת בתחום השיפוט של היישוב אבן יהודה. החלקה גובלת בכביש הגישה החדש לאבן יהודה, המחבר בין היישוב לבין כביש הרוחב מס' 553, המחבר בין צומת בני דרור במזרח ואיזור התעשייה פולג במערב. הקרקע בה בקשה "צעד אחד" להקים את תחנת התדלוק היא קרקע חקלאית ויעודה "נוף כפרי פתוח".

בעתירה נטען שתוכנית להקמת התחנה הוגשה לאישור הוועדה המקומית אשר אישרה באופן עקרוני את התוכנית. לאחר שהמועד להגשת התנגדויות לתוכנית חלף ולא הוגשו התנגדויות התקבל אישור כי התוכנית אינה טעונה אישור שר הפנים.

מנגד, הוועד לשימור שטחים פתוחים סירב להעניק אישור לתוכנית מהטעם שהתוכנית נמצאת בשטח נוף כפרי פתוח ובלב שטח חקלאי מעובד. בנוסף הוועדה לא ראתה צידוק להתיר שימוש לא חקלאי ולשנות ייעוד וזאת מתוך רצון להמשיך ולהבטיח שמירת הקרקע וניצולה למטרות חקלאיות ושטחים פתוחים.על החלטה זו הגישה העותרת ערר לועדת הערר.

ועדת הערר, לאחר שקבלה מסמך מטעם הוועדה המקומית לגבי מספר תחנות התדלוק ופריסתן בתחום אבן יהודה ובדרך הגישה אליה, קבלה את עמדת הועד לשמירת שטחים פתוחים, וקבעה כי אין להקים את תחנת הדלק במקום המיועד. הועדה הוספיה כי במידה וקיים צורך בתחנת תדלוק נוספת בצמוד לציר הכניסה ליישוב, יש לבחון הקמתה במסגרת השטח המיועד לפיתוח בצידה המזרחי של דרך הכניסה ליישוב.

לטענת "צעד אחד" החלטת ועדת הערר לקתה במספר פגמים. לדעתה, החלקה עליה היתה אמורה להבנות התחנה אינה מצויה באיזור חקלאי מובהק, אלא בשטחי חקלאות שברובם הופשרו או מופשרים לבניה ומשמשים עתודות קרקע להתפתחות האזור, והחלקה עצמה אינה משמשת לחקלאות. כן הוסיפה "צעד אחד" כי החלקה גובלת בכביש הגישה החדש לאבן יהודה, ומן הראוי לאשר תחנת תדלוק על-מנת לאפשר את השרות הציבורי המתאים לתושבי אבן יהודה והסביבה.

בית המשפט דחה את העתירה ופסק כי תפקידה המרכזי של הועדה הוא לשמור על השטחים החקלאיים במדינה לבל ייבלעו ללא מחשבה וללא צורך חיוני על-ידי "הממותה העירונית השולחת את זרועותיה לכל עבר והופכת חבלים שלמים ליער של בניינים ושיכונים".

בית המשפט הוסיף שהמחוקק חפץ, כי הוועדה תשקול מגוון רחב של שיקולים שהאינטרס החקלאי הוא רק אחד מהם. בית המשפט ציין עוד שתפקידה המרכזי של הוועדה הוא לשמור על השטחים החקלאיים במדינה וכי עליה למצוא את האיזון המתאים בין האינטרסים החקלאיים לאינטרסים חיוניים ודוחקים אחרים.

במילים אחרות, בית המשפט סבר, כי בראש מעייניה צריכה הוועדה לשים את הצורך לשמור על ייעודה של קרקע חלקאית, והיא רשאית להתיר שינוי רק אם ישנו גורם חיוני עדיף המצריך ומצדיק שינוי.
בית המשפט ציין לבסוף כי שטחי הנוף הפתוח הם משאב לאומי הולך ונעלם, ולכן כל החלטה הפוגעת בנכס זה צריכה להתקבל ברמה הלאומית, דהיינו על-ידי גורמי התכנון הארציים. בית המשפט הדגיש שכרסום במשאבי הקרקע ראוי שיהיה זהיר ומבוקר ביותר הואיל ופעולות הפיתוח בקרקע הן בלתי הפיכות.

[עתמ 1689/03]