בית המשפט העליון קיבל חלקית עתירתה של פלשתינית נגד מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, וצימצם חלקית צו גיזום של חלקת השדה של הפלשתינית, אשר הוצא לצורך אבטחת ביתו של שר הביטחון, שאול מופז. פסק הדין ניתן (16.2.05) על-ידי הרכב-שלוש: הרכב השופטות אילה פרוקצ'יה, מרים נאור ואסתר חיות.
הרקע לעתירה הוא עובדת מגוריו של שר הביטחון סמוך למטע של המבקשת, בביתו ביישוב כוכב יאיר. מאז מונה מופז לתפקיד שר הביטחון, במסגרת היערכות היחידה לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי ונוכח התגברות האיומים על שר הביטחון ועל ביתו, הוחלט לגזום את סבך העצים שבשדה המצוי בקרבה גדולה לבית השר, ואשר יוצר בעיית אבטחה משמעותית, המהווה סכנה ביטחונית לשר הביטחון.
במהלך שנת 2003 נבדקו חלופות שונות על-ידי שירותי הביטחון לצורך מציאת פתרון לבעיית האבטחה שעלתה. בחינה זו הביאה בסיכומה לגיבוש החלטת מפקד האיזור לפיה אין מנוס ממתן הוראה בדבר גיזום עצים בשטח המטע המצויים ברדיוס של כ-80 מטר ממזרח לביתו של שר הבטחון. מסקנה זו קיבלה חיזוק-יתר נוכח העובדה כי בחודשים פברואר-מרס 2004 בצעו כוחות צה"ל פעולות צבאיות אשר בעקבותיהם נהרגו כמה מנהיגי החמאס, וביניהם השייח' אחמד יאסין ועבדל אל עזיז רנטיסי.
להערכת גורמי הביטחון, פעילות זו הביאה לעליית רף הסיכון ברמת האיומים כלפי שר הביטחון. לאור זאת, ביום 12.7.04 הוציא מפקד האיזור צו, על-פיו יש לכרות עצים המצויים בשטח המטע.
הפלשתינית השיגה בפני המפקד הצבאי כנגד חוקיותו של צו הגיזום. בהשגה טענה כי מדובר במטע של עצי הדר אשר כריתתם מכח הצו תהווה פגיעה קשה ביותר לה ולבני משפחתה, ותפגע אף במקור פרנסתם. לדבריה, אין צורך ביטחוני אמיתי בגיזומם של העצים, והצו שניתן אינו מידתי שכן ניתן לנקוט באמצעים אחרים (כמו גידור השטח) כדי להשיג את מטרות האבטחה הנדרשות לצורך מענה לסיכון כלפי שר הביטחון.
השגה זו נדחתה על-ידי המפקד הצבאי, בשל כך כי מאז חודש ספטמבר 2000 מתנהלים באזור ובשטח המדינה ארועי לחימה רבים, ובוצעו למעלה מ-20,000 פיגועים על-ידי ארגוני טרור אשר כוונו כנגד החיים, הגוף והרכוש של תושבי ישראל.
לאור זאת, החליט המפקד הצבאי על קיום צורך צבאי חיוני ודחוף להורות על גיזום העצים האמורים, פעולה אשר תקטין לדעתו את החשש מעשיית שימוש בעצים על-ידי מפגעים פוטנציאליים, ולשם שמירה על הביטחון והסדר הציבורי. עוד הובהר, כי במסגרת בדיקת הנושא, נבחנו חלופות אחרות, רבות ומגוונות, לפתרון בעיית הביטחון ובין היתר נבחנה אפשרות גידור השטח, אולם נמצא כי חלופות אלה אינן מספקות את המענה הביטחוני הנדרש.
כדי לצמצם את הפגיעה בקנין הפרטי של העותרת, הוחלט להעדיף את גיזום העצים על פני עקירתם, והשטח המיועד לגיזום צומצם למינימום ההכרחי הנדרש להשגת התכלית הביטחונית. כן צויין בתשובה להשגה, כי העצים המיועדים לגיזום אינם עצים מניבים פרי מזה תקופה ארוכה, ומדובר במטע שאינו מטופל ואינו מעובד מזה שנים.
בעקבות תשובת המפקד להשגה, הגישה העותרת את עתירתה לבג"צ. לתגובתה המיקדמית של המדינה לעתירה צורפה חוות דעת שמאי חקלאי לגבי מצבו של השטח. על-פי חוות הדעת, הפרדס מצוי במצב של יובש מוחלט, ללא אפשרות שיקום העצים, הפרדס לא טופל ולא הושקה במשך מספר שנים, וכמות הענפים היבשים אינה מאפשרת תנועה בתוך שורות העצים. השמאי סכם את חוות דעתו במסקנה כי "העצים במועד הביקור הינם ללא ערך כלכלי. אלו יבשים, אינם מסוגלים לייצר יבול כלשהו בעתיד, ומיועדים לעקירה".
כנגד חוות הדעת של השמאי לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעמה של העותרת לגבי מצבו של המטע. העותרת טענה שהסיבה למצבו המוזנח של הפרדס נעוצה בכך ששלטונות ישראל אינם מתירים לה להיכנס אליו ולעבדו באופן סדיר, וכי בעבר נתקלה אף בתגובות אלימות של חיילי צה"ל במחסום, בעת שניסתה לעבור לחלקה לצורך עיבודה.
חשוב להדגיש כי המדינה הבהירה את חובתה לפצות את העותרת על הפגיעה בקניינה עקב יישומו של צו הגיזום, והודיעה על נכונותה לאמץ גישה מרחיבה ונדיבה להערכת הפיצויים בגין פגיעה זו. כן הצהירה המדינה על התחייבותה לאפשר לעותרת ולבני משפחתה להיכנס באופן סדיר לחלקה לצורך עיבוד החלק שנותר ממנה.
העותרת מצידה עמדה בסירובה הנחרץ להסכים לפגיעה כלשהי במקרקעיה, וטענה בעקביות כי פיצוי כספי, בכל שיעור שיהא, לא יתן מענה לפגיעה בקניינה. פגיעה זו, לדבריה, איננה מסתכמת אך בפגיעה בקנין והיא גם פגיעה בכבודה ובקשר העמוק שלה ושל משפחתה לאדמתם ולכל אשר מצוי וגדל עליה.
במהלך הדיונים בעתירה העלה בית המשפט הצעות שונות בתקוה להשיג הסדר מוסכם אשר יאזן בין הצרכים והאינטרסים השונים של הצדדים, אולם הצעות אלה לא נסתייעו.
בהחלטה צוין כי המקרה להכרעה ושהערכים המתנגשים בו, מימוש זכותו של שר הבטחון והסובבים אותו למגורים בבית בתנאים של הגנה על בטחון החיים מול זכותו של אדם אחר להגנה מפני פגיעה בקניינו, הם ערכים נוגדים והאיזון ביניהם אינו קל.
בית המשפט החליט, כי צו הגיזום הוצא מטעמים ביטחוניים אמיתיים. נבחנה השאלה האם הפגיעה הצפויה מנקיטת האמצעי עומדת ביחס ראוי לתועלת שתצמח מהפעלתו. בית המשפט פסק כי התשובה לכך היא חיובית, ובחן את המידתיות של צו הגיזום.
לאור ממצאי בית המשפט, הוחלט כי המשיב רשאי לפעול על-פי צו הגיזום באופן חלקי בלבד, תוך שבית המשפט הציב הנחיות ברורות כי הדילול של העצים יעשה ללא פגיעה בגזעי העצים. הובהר עוד כי לעותרת זכות לפיצוי על פגיעה במקרקעיה, והמשיב יתן דעתו במהירות ראויה לתביעה כזו עם הגשתה אליו.
[בג"צ 7862/04]
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה