בדיון שערך מטה המאבק של ראשי הרשויות המקומיות בסוף השבוע, בירכו חברי המטה על החלטת המועצה, לפיה מגישי בקשות להיתר להקמת אנטנות סלולריות יחויבו בהפקדת כתב שיפוי בידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כתנאי לקבלת היתר.
המועצה חייבה את הרשויות המקומיות לפרסם כל בקשה של החברות הסלולריות להקים אנטנה בתחומיהן, על-מנת לאפשר לציבור להתמודד מבחינה ציבורית ומשפטית עם הצבה לא מוסדרת של אנטנות. כך החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה.
חברי המטה אמרו, כי הם מעונינים שהממשלה תאשר בהקדם האפשרי את החלטת המועצה הארצית, כדי שזו תגן על הוועדות המקומיות מפני תביעת פיצויים בגין ירידת ערך הקרקע, בשל מתן האישור להצבת האנטנה, ואף תטיל על החברות הסלולריות את האחריות לפיצוי הציבור במקרה של ירידת ערך הקרקע הסמוכה לאנטנה, אם יוכח כי חלה ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה.
אמיר בן-דב, פעיל מרכזי במאבק באנטנות הסלולריות, אמר כי בשל זלזול בציבור וחוסר תיאום בין החברות הסלולריות, צפוי מספר האנטנות לגדול מ-6,000 אנטנות הפרוסות כיום ברחבי הארץ, לכ-24 אלף אנטנות כאלה שייפרסו במסגרת המעבר של החברות לטכנולוגיית הדור השלישי. כיום היחס הוא של אנטנה אחת לכל 8 בתי אב, ובעתיד הלא רחוק נגיע ליחס של אנטנה אחת לכל 2 בתי אב.
בן-דב קרא למשרד התקשורת לקבוע פרוטוקול אחיד לשידור התקשורת הסלולרית בישראל על-מנת להביא לצמצום ניכר במספרן.
ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, המכהנת גם כיו"ר מטה המאבק להסדרת פריסת האנטנות הסלולריות, מסרה: "לא יעלה על הדעת שרשות מקומית אינה יכולה למנוע הקמת אנטנה על גג בית ספר, גן ילדים או מוסד רפואי. תקנות תמ"א 36 עיקרו את הרשות המקומית מכל יכולת להשפיע על מיקום האנטנה והפכו אותה למעשה לחותמת גומי. מצב זה אינו סביר ומאפשר לחברות הסלולריות לנהוג באטימות ובחוסר אחריות ולהציב אנטנות בסמוך למבני חינוך, בתי חולים ובתי אבות".
ראש עיריית בני ברק, הרב יששכר פרנקנטל, ציין כי רבני העיר הביעו ומביעים את התנגדותם להצבת אנטנות סלולריות חדשות ברחבי העיר.
ראש המועצה המקומית מבשרת ציון, כרמי גילון, אמר כי החברות הסלולריות מעדיפות להציב אנטנות באזורים מיושבים בשל הנגישות הנוחה לתשתיות (חיבורים לחשמל וכד'). לדבריו, לרשות החברות עומדות אלטרנטיבות להצבת אנטנות מחוץ לאזורים המיושבים, אך הן אינן ממהרות לעשות כן.
כזכור, עתרו עיריות הרצליה ורמת השרון לבג"צ בנושא זה בחודש מאי האחרון. בעתירה נטען, כי תוכנית המתאר הארצית לאנטנות (תמ"א 36), מאפשרת הקמת אנטנות בכל נקודה ואתר בישראל, מבלי ליידע את הציבור, מבלי לשתפו בהליך קבלת ההחלטות, מבלי לתת לתושבים זכויות אלמנטריות של התנגדות, ותוך כבילת שיקול דעת נציגי הציבור - חברי הוועדה המקומית, אשר נוטרלו מיכולת השפעה בנושא.
לנוכח זאת, ביקשו העותרות כי ההתייחסות לתקני הקרינה תהיה כדרישות מינימום, אשר אין להקל מהן, אולם במקרים של הקמת אנטנות ליד אוכלוסייה רגישה להשפעות קרינה, כגון: קרבת גני-ילדים, בתי ספר, מעונות לקשישים ובתי חולים, יש לאפשר לרשויות המקומיות לדרוש נקיטת אמצעי זהירות מונעת כולל הרחקת האנטנות.
עוד צוין בעתירה, כי חברות הביטוח בישראל החלו לקבוע בפוליסות ביטוח אחריות כלפי צד שלישי וכי הביטוח אינו מכסה חבות הקשורה לקרינה. בעתירה נאמר שחברות הביטוח, המתמחות בהערכת סיכונים, מעריכות כי גם קרינה ברמה העומדת בתקן הישראלי עלולה לגרום לנזקים, ולכן הן אינן נוטלות על עצמן אחריות לנזקים אלה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה