במשך עשרים שנה היתה שרה סקנטלין מוכרת לעולם סביבה בעיקר כקורבן של נהג שיכור, שפגע בה כשהלכה לכיוון מכוניתה. היום, לאחר התאוששות יוצאת דופן - היא יכולה לדבר שוב.
אביה של שרה יודע כי היא לעולם לא תוכל להשתקם לגמרי, אך יכולתה החדשה לדבר והזכרון ששב אליה השיבו לו את בתו חזרה. במשך שנים, יכלה שרה רק למצמץ בעינייה - מצמוץ אחד בשביל "לא" ושני מצמוצים עבור "כן", כדי להגיב לשאלות שאף אחד מעולם לא ידע אם באמת הבינה.
"אני נדהם עד כמה התקשורת היא דבר יסודי... היא מפתח יסודי באנושיות", צוטט ב-ABC News ג'ים סקנטלין כשהוא מנגב את דמעותיו.
שרה סקנטלין היתה תלמידת שנה ראשונה בקולג', בת 18, כשנפגעה ב-22 בספטמבר 1984 על-ידי נהג שיכור, כשצעדה לכיוון מכוניתה לאחר שחגגה עם חברים במועדון צעירים. אותו שבוע, היא הועסקה בחנות בגדים מפוארת וזכתה בתחרות שהתקיימה בקולג' 'האטשינסון קומיוניטי'.
שני עשורים של דממה עברו מאז ובחודש שעבר החלה שרה לדבר. הרופאים אינם יודעים מדוע. ביום שבת אירחו הוריה של סקנטלין במרכז הטיפול הבריאותי בו היא נמצאת חברים, בני משפחה וכתבים.
לפני שבוע קיבלו הוריה של שרה שיחת טלפון מג'ניפר טרמל, אחות מוסמכת במרכז הטיפול הבריאותי 'גולדן פליינס'. היא שאלה את בטסי סקנטלין אם היא יושבת, אמרה לה כי מישהי רוצה לדבר איתה והעבירה את מצב הטלפון לרמקול:
"הי אמא"
"שרה האם זו את"? שאלה אמה.
"כן", נשמעה התשובה.
"אייך את מרגישה"?
"בסדר"
"האם את זקוקה למשהו"? שאלה אותה אמה מאוחר יותר.
"לעוד מייק-אפ".
"האם היא אמרה עכשיו רק עוד מייק-אפ"? שאלה האם את האחות.
סקנטלין עדיין סובלת באופן קבוע מהשפעות התאונה. היא באופן קבוע משלבת את זרועותיה סביב חזה, כשאגרופיה לפותים תחת סנטרה. היא סובלת באופן קבוע מעוויתות ברגלייה. רגלה הימנית כה מעוותת עד שהיא כמעט הפוכה. שרירי הצוואר שלה כה מכווצים עד שאינה יכולה לבלוע ולאכול.
הנהג שפגע בסקנטלין נשלח לכלא לשישה חודשים באשמת נהיגה תחת השפעת אלכוהול ובריחה מאזור התאונה.
קנטלין החלה לדבר באמצע ינואר אך ביקשה מחברי הצוות לא לספר להוריה עד ולנטיין דיי - יום האהבה - כדי להפתיע אותם, סיפרה טרמלי. אך בשבוע שעבר היא לא יכלה לחכות יותר כדי לדבר עימם. "לא האמנתי שזה יקרה אי פעם, עבר זמן כה רב", אמרה בטסי סקנטלין.
רופאה של סקנטלין, ברדלי של, אמר כי הרופאים אינם בטוחים מדוע החלה לפתע לדבר אך הם סוברים כי סדרת ריאקציות במוחה היא שחידשה את יכולת הדיבור שלה. "זה מאד יוצא דופן לראות משהו כזה קורה", אמר של.
פריצת הדרך החלה כשהאחראית על הפעילות במרכז הטיפול, פט רינקון עבדה עם סקנטלין וקבוצה קטנה של חולים אחרים, מנסה לעזור להם לדבר. רינקון היתה בגבה לסקנטלין בעודה עובדת עם חולה אחר. היא רק הצליחה לגרום לחולה זה לומר "OK" כששמעה לפתע את שרה מאחוריה חוזרת גם היא על המילים "OK" "OK".
חברי הצוות הביאו מומחה לדיבור והגבירו את העבודה עם שרה. הם לא רצו לעורר את תקוות ההורים עד שיהיו בטוחים כי שרה לא תדרדר חזרה.
ביום שבת, סקנטלין נראתה נדהמת מתשומת הלב סביבה. לבושה בחליפה כחולה היא דיברה מעט, בעיקר ענתה על שאלות ובמילה אחת.
האם היא שמחה שהיא מדברת? "כן", ענתה.
מה תומר להוריה כשיעזבו? "אני אוהבת אתכם", ענתה.
קרובי משפחה מספרים כי הבנתה של סקנטלין את העולם סביבה מתבססת בעיקר על חדשות ואופרות סבון אותן היא רואה בטלוויזיה שבחדרה. ביום שבת, אחיה שאל האם היא יודעת מהו קומפקט דיסק. שרה ענתה שכן ושהוא משמיע מוסיקה. אך כאשר שאל אותה בת כמה היא שרה ניחשה שהיא בת 22. כשאחיה בעדינות סיפר לה כי היא בת 38 היא רק הביטה בו בשקט. האחיות מספרות כי היא חושבת שעדיין שנת 1980.
אביה, ג'ים סקנטלין, מבין כי שרה לעולם לא תעזוב את המרכז הרפואי, אך הוא שמח על השיפור במצבה. "המקום הזה הוא הבית שלה... הם נתנו לי את בתי חזרה", אמר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה