שטרום: "חברות ממשלתיות נמכרות במחירים מבוטלים"

"הפירמות בישראל בולטות ב'תעוזה' ובחשיבה היצירתית בהגדרות שוק לא הגיוניות של עצמן, על-מנת להוכיח שנתח השוק שלהן זניח ואין להטיל עליהן כל מגבלות". כך אמר הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד דרור שטרום, בהרצאה שנשא בסוף השבוע בתוכנית המנהלים של רקנאטי באוניברסיטת תל-אביב.

שטרום אף מתח ביקורת על מונופולים ממשלתיים המתישים את בתי המשפט באותן 'הגדרות יצירתיות', בלא לשקול את ההוצאות המשפטיות הגבוהות הכרוכות בכך, כי "זה לא כסף של אבא שלהם", כדבריו.

שטרום המשיך ותקף את בעלי החברות הגדולות במשק היוצאים כנגד הרגולטור מן הצד האחד, אך ממהרים לערוך עימו עסקאות רווחיות ביותר, מן הצד השני. "מסתבר כי כוחם של אנשי העסקים הישראלים ביצירתיות מול הממונה על ההגבלים דומה ליכולות שהם מגלים בהתייפחויות שלהם כנגד הממשלה היורדת לכאורה לחייהם ברגולציה. מנגד, הם אינם מתביישים לערוך עימה את העסקאות הרווחיות ביותר שלהם, כגון ההפרטות האחרונות בהן מכרה הממשלה שליטה בחברות ממשלתיות משגשגות בהן "צים", ו"אל-על" בסכומים מבוטלים לבעלי עסקים פרטיים המקטרים היום על הרגולציה".

בין הדוגמאות ל"יצירתיות" שנוקטות החברות במשק כדי להוריד את הממונה מעל גבן, ציין שטרום את חברות הטלווזיה בכבלים, שניסו לטעון בפניו שכלל לא קיים שוק של טלוויזיה רב-ערוצית בישראל והשוק הינו בכלל שוק הבידור והההווי. הגדרה שכזו, לו התקבלה, מוהלת את נתח השוק של חברות הכבלים באופן שפוטר אותן מהכרזתן כמונופול, אולם בית-הדין להגבלים עסקיים לא קיבל את ההגדרה וחברות הכבלים הוכרזו כמונופול.

זכייניות ערוץ 2, מספר שטרום, היו יצירתיות לא פחות וטענו בפני הממונה כי השוק בו הן פועלות כלל אינו שוק הטלוויזיה המסחרית, אלא רק "שוק אמצעי הפרסום" וכי פרסום חוצות, או פרסום בטלוויזיה הינו חליפי לפרסום בטלווזיה; יבואנית ג'ילט לישראל (חברת שסטוביץ) טענה בפניו של שטרום כי אינה מונופולין משום שהשוק כולל גם את 'סכין הגילוח של פעם' שמכונה (Double edge), שהיתה מוכנסת, כזכור, אל תוך מכשיר הגילוח בתהליך של הברגה.

"סכינים אלו", סיפר שטרום, "היו מתקבלות כממצא ארכיוני במוזיאון להיסטוריה של המדע, אבל הטענה שהן חלק משמעותי מהתחליפים לסכיני הגילוח המתקדמות מגוחכת וכמובן שנדחתה על הסף. עוד דוגמא שהביא הממונה היתה של חברת חשמל, שטענה שכל משק החשמל הוא מונופול ללא הבחנה בין גיבוי, הולכה וייצור כולו, וזאת על-מנת לעגן את מצבה לפני רפורמה עתידית.

ומה הלקח? "רוב המחלוקות הן מדומות", אומר הממונה על ההגבלים העסקיים, "והניסיון מלמד שהן לא עוברות את בתי הדין. השופטים מפעילים את היגיון החיים שלהם וחוש הסבירות אפילו אם מנהלי הפירמות מצפים את הטענות שלהם באלפי עובדות 'מוצקות'".

"לצערי, בחלק גדול מהזמן המטרה היא להרוויח זמן - שכן מי שעוררים בעיקר על הכרזותיהם כמונופול, הם בדרך כלל המונופולים הממשלתיים, שאינם שוקלים את ההוצאות המשפטיות כי זה לא כסף של אבא שלהן. אני שמח שבישראל נמצאה התרופה לתופעות אלו בדמות בית דין מקצועי המפריד בין טפל לעיקר", ציין שטרום.