שיעור מקרי ההתאבדות יורד בזכות הפרוזאק

שיעור ההתאבדויות יורד, באופן יציב, מאז שהפרוזאק ותרופות נוגדות דכאון אחרות נכנסו לשוק, כך מדווחים פסיכיאטריים אמריקנים.

ממצאים אלו סותרים חלק מהטענות כי פרוזאק, פקסיל, זולופט ותרופות אחרות מאותו סוג, הידועות כ-SSRI (עיכוב ניצול חוזר של סרוטונין במוח), מעלות את הסיכוי להתאבדות.

כתוצאה מחששות אלו, רופאים בבריטניה אינם רשאים יותר לרשום את התרופות נוגדות הדכאון לחולים חדשים מתחת לגיל 18, ובארצות הברית ארגון המזון והתרופות קבע לאחרונה כי ה-SSRI ותרופות אחרות נוגדות דכאון חייבות לשאת אזהרה חריפה לגבי הסיכון להתאבדות במידע המודפס על החבילה.

פעולות הממשלות והלחץ השלילי בתקשורת הובילו לירידה דרמטית בשימוש ב-SSRI בקרב ילדים ומתבגרים. פרופ' ג'וליו ליסיניו, פסיכיאטר מאוניברסיטת קליפורניה שביצע את הסקר, טוען כי הירידה בטיפול זה בדכאון מהווה איום גדול הרבה יותר מאשר התרופות עצמן.

"נכון הדבר כי במספר קטן של מקרים תרופות אלו עלולות לגרום לאדם להיות בעל נטייה גבוהה יותר להתאבדות", אומר ליסיניו, "אך עד עתה הגורם העיקרי להתאבדות הוא דכאון שאינו מטופל. דאגתי היא כי כאשר אנשים לא יקבלו את הטיפול שהם זקוקים לו, שיעור ההתאבדויות יתחיל להעלות שוב".

המומחים מודאגים:

ליסיניו אינו לבד. בכינוס שנערך ביום שלישי השבוע בארצות הברית, נציגים בכירים מתחום בריאות הנפש במדינה וארגונים למניעת התאבדויות הביעו דאגה דומה. הם ציטטו נתונים עדכניים המצביעים על ירידה של 16% בשימוש בתרופות נוגדות דכאון בקרב ילדים ומתבגרים ברבע האחרון של שנת 2004, בהשוואה לתקופה זו שנה קודם לכן.

"ההסכמה הכללית היא כי כאשר שימוש נעשה באופן נכון היתרונות של ה-SSRI עולים בהרבה על הסיכונים הפוטנציאליים", אומר פסיכיאטר לילדים ומתבגרים ויו"ר הקואליציה דייוויד פסלר, המייצג את איגוד הפסיכיאטריים האמריקנים. "אנו אכן לא יכולים לעזור לרוב הילדים והמתבגרים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות כמו דכאון", אמר. "הטרגדיה האמיתית היא כי עדיין יש כל כך הרבה צעירים שאינם מקבלים את הטיפול שהם צריכים ומגיע להם".

גורם המוות ה-11 במספר:

ליסיניו ועמיתיו סקרו מחקרים שפורסמו בין השנים 1960-2004. הם גילו כי שיעור ההתאבדויות עלה באופן יציב בין השנים 1960-1988 - השנה בה הפך הפרוזאק ל-SSRI הראשונה שאושרה לשימוש בארצות הברית. לאחר 1988 שיעור ההתאבדויות החל באופן יציב לרדת.

בשנת 1980, התאבדות היתה הגורם ה-8 במספר למוות בארצות הברית - 12.4 מקרי מוות מתוך 100,000. בשנת 2002 הוא הפך לגורם המוות מספר 11 עם 10.6 מקרים לכל 100,000.

כשהחוקרים סקרו מחקרים בהם דגימות דם שנלקחו מקורבנות התאבדות נבדקו, הם גילו כי אצל פחות מ-20% נראו עדויות לשימוש בתרופות נגד דכאון. הניתוח דווח בגליון פברואר של העיתון Nature Reviews Drug Discovery.

לדברי ליסיניו "הממצאים מציעים כי קורבנות אלו שביצעו התאבדות לא הגיבו ל-SSRI. הם למעשה הרגו את עצמם בעקבות דכאון שלא טופל. זה היה במיוחד נכון לגבי גברים ואנשים מתחת לגיל 30".

משתמשים חדשים - הפגיעים ביותר:

ניתן להביא למינימום את הסיכון שבהתאבדות הקשורה לתרופות נוגדות דכאון על-ידי מעקב מקרוב אחר חולים במהלך השלב הראשוני של הטיפול התרופתי. זהו השלב בו הם הכי פגיעים, הוא מסביר, מאחר והתרופות נוטות לגרום לתסמינים של עייפות לפני שהן מתחילות לשפר את תחושתו של החולה.

התסמינים האחרונים הנוטים להשתפר כאשר אדם מתחיל טיפול בתרופות נוגדות דכאון הם התחושה של היאוש, כך שבתקופה הראשונה של הטיפול נמצאים החולים בסיכון גבוה יותר מאחר ויש להם יותר אנרגיה לפעול אך הם עדיין מדוכאים.ילדים ובני נוער הם פגיעים במיוחד מאחר והם נוטים לפעול באופן יותר אימפולסיבי מאשר מבוגרים.