סרט חדש - 'השיבה'

נכון שהשם של הסרט לא כל כך מתאים ולא אטרקטיבי, אבל עוד לפני שאספר על מה ולמה, אני יוצאת בהכרזה שזהו אחד מעשרת הסרטים הכי טובים שראיתי בחיי. ואני ממש ממש לא מגזימה.
העובדה הזאת עוד יותר מדהימה לאור העובדה ש'השיבה' (שוב, השם ממש לא טוב ולא ממצה) הוא סרט ראשון (!) של הבימאי הרוסי אנדריי זויאגינצ'ב.

לא להאמין. סרט ראשון וכבר לקלוע, ועוד כזה בינגו! אבל עובדה! כמה ימים אחרי הסרט ואני עוד אחוזה בשרעפים, חושבת עליו, מרגישה אותו, מנסה לפענח את מערכת היחסים בין האב, שהופיע כך פתאום, לבין שני ילדיו. מנסה להבין את דמות האב - מיהו? מה עיסוקו? למה הופיע? מה עם האמא? ולמה הבימאי ניווט את העלילה כך שאת יוצאת עם תחושה כבדה ועם כמה וכמה סימני שאלה שנותרו פתוחים?

הסרט הוא דרמת מתח טעונה וסוחפת, שמותירה אותך דרוך ונסער לכל אורכו. הסרט פותח באב שהופיע, יום בהיר אחד, אחרי היעלמות של 12 שנים. הופעת האב מפרה את האיזון שנוצר בין האם לשני ילדיה. האיש השתקן, הקשוח והמסתורי מזמין את הילדים לצאת אתו לטיול. במהלך המסע מתרחשים כל מיני אירועים קשים הגורמים לשני האחים לתהות האם האיש הוא באמת האבא שלהם ומדוע החליט לחזור אחרי כל כך הרבה שנים?

במהלך המסע הם נקלעים לאי בודד, כשהם מנותקים מן העולם, בחברתו של אדם שלא ברור מה טיבו, מה כוונותיו ומה בכלל מפעיל אותו.

באי הבודד הזה הבימאי מעמת אותנו עם מושגים כמו אהבת אב, אבהות, אבות ובנים, אהבת אם, תסביך 'העקידה' לעומת 'רצח אב' ועוד כהנה וכהנה מטעמים פסיכולוגיסטים קמאיים.

לא אכנס כאן לנפתולי העלילה רק אציין שהסרט עובד בכל הרמות: דרמה, מתח, פסיכולוגיה בצד צילומי נוף מדהימים. מרהיבים. נפלאים. עוצרי נשימה.

לחשוב שזה סרט ראשון של בימאי ושהוא גם עלה רק חצי מיליון דולאר! נראה שגם לאנדרי זויאגינצ'ב אותם יכולת וכשרון המאפיינים יוצרים רוסים גדולים: לחדור אל מעמקי הנפש להביא את המורכבות בסיטואציה על ידי הדגשה של ניואנסים, בצד צלומים פיוטיים ומרגשים, ואתה, הצופה, כאילו אתה מפליג ברומן רוסי עב כרס.

כשיצאתי מהסרט כולי מרוגשת ונסערת עלעלתי בקומוניקט על הסרט שחולק בכניסה. ממנו התברר לי שהסרט זכה ב"אריה הזהב" - הפרס הגדול של פסטיבל ונציה 2003 ואנדריי זויאגינצ'ב, הבימאי, זכה בפרס ה"אוסקר" האירופאי 2003 לתגלית השנה.

הסרט מועמד לפרס "גלובוס הזהב" ולפראס ה'סזאר' הצרפתי, לשנת 2004, בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, והוא גם זוכה פרס הביקורת הבינלאומית לסרט הטוב ביותר של השנה. בקיצור, מגילת יוחסין מפוארת. ולא בכדי.

הסרט כל כך חזק שאיך שיצאתי ממנו הרגשתי שאני רוצה לצפות בו שוב. כאילו בפעם השנייה אגלה פרטים שפספסתי שירככו לי את עוצמות הכאב והחרדה והבהלה שהציפו אותי. סרט חובה!