זוכה נהג שסירב להסיר עדשות מגע

השופט אברהם טננבוים זיכה בשבוע שעבר (27.1.05) נהג אשר הואשם בעבירה על תקנה 30 לתקנות התעבורה, ולפיה הוא נהג ברכב בלא שהרכיב משקפיים או עדשות מגע, אותם הוא חייב להרכיב לפי תנאי רישיון הנהיגה שברשותו.

השאלה שהעסיקה את בית המשפט היתה האם שוטר יכול לבקש מנהג הטוען כי הוא מרכיב עדשות מגע להוכיח לו זאת על-ידי הסרת העדשות.

בית המשפט פסק, כי אין חולק כי דרכי האכיפה והבדיקה מחייבות בחירה בדרך הפוגעת בצורה הפחותה בפרטיותו וכבודו של אדם. במקרה הספציפי, אמר בית המשפט, מדובר בפעולה שגרתית שמתבצעת בדרך כלל על-ידי כל מרכיב עדשות. ברם, אמר השופט, הורדת עדשות מגע בסיטואציה המסוימת היתה בלתי אפשרית, בהתחשב בשעה בה נעצר הנהג, ובשל העובדה שהיה רכוב על-גבי אופנוע שהוא כלי רכב הפתוח מטבעו, בשעה שהיא שעת ערב חשוכה והעונה היא עונת חורף. בית המשפט פסק כי בתנאים אלו טבעי היה כי הנהג יסרב להוריד את העדשות בשל החשש כי העדשות ינזקו.

לכן, נפסק, אין שוטר רשאי לדרוש מאדם להוריד את העדשה רק לשם בדיקה אם מרכיב הוא עדשות. רק אם יש לשוטר חשד כלשהו כי הנהג איננו מרכיב עדשות רשאי הוא לבקש ממנו להוריד אחת מהן, וגם אז תוך שהוא מאפשר לנהג תנאים סבירים.

כיצד אם כן יבדוק שוטר אם נהג מרכיב עדשות? בית המשפט נדרש לסוגיה והשיב שקיימות דרכים חלופיות לבדיקה. כך למשל יכול שוטר לבצע בדיקת ראיה "מאולתרת" לנהג. אם אחרי "בדיקת ראיה" זו רואה הוא כי לפחות לכאורה הנהג רואה כיאות, אין סיבה לדרוש ממנו הסרת עדשה. בסוגים שונים של עדשות ניתן לראות ישירות אם הנהג מרכיב אותן או לא. השופט פסק כי הדרישה להוריד עדשת היא המוצא האחרון הקיים בפני השוטר.

במקרה זה, מצא בית המשפט, אין חולק כי לא נעשה כל ניסיון לבדיקה בדרך חלופית וכי לא היה חשד סביר כי הנאשם איננו מרכיב עדשות. לפיכך, הנאשם זוכה.

[ת 20043/04]