רשות ההסתדרות לצרכנות דיווחה, כי בשנת 2004 התקבלו כ-30,000 תלונות בכתב ובעל פה. בראש רשימת התלונות מובילים ענף הרהיטים ומוצרי החשמל עם 16% מהתלונות.
מהרשות נמסר עוד כי בשנת 2004 בולטת עליה משמעותית בתלונות אשר עוסקות "בעסקאות ברוכלות" - 12% מכלל התלונות, לעומת אחוזים בודדים בנושא זה בשנים קודמות. מחצית מהתלונות בנושא זה הינן כנגד חברות אשר מספקות מטהרי מים שונים.
הרשות מזכירה לציבור הצרכנים כי לפי חוק הגנת הצרכן 1981 ניתן לבטל עסקאות רוכלות בהודעה של עד 14 יום מיום עשיית העסקה.
בענף מוצרי החשמל מתייחסות התלונות בעיקר לאי אספקתם במועד של המוצרים, פגמים שונים במוצר עצמו, מחלוקת בשאלת האחריות, תקלות חוזרות ונשנות במוצרים אלו ועוד. גם בענף הרהיטים, עיקר התלונות מתייחסות לאי אספקה במועד, אי התאמה בין מה שהובטח לבין מה שסופק בפועל, פגמים שנתגלו בבד ו/או בעץ, מחלוקת בשאלת האחריות על הפגמים, ויכוח על דמי ההובלה במקרה של פגמים במוצר ולקוחות ששילמו את כספם והחנות הפסיקה לפעול.
למקום השלישי והמכובד הגיע ענף עסקאות ברוכלות עם-12%. בנושא זה של עסקאות ברוכלות קיימת עליה מדאיגה בכמות התלונות. בעסקאות אלו הכוונה בעיקר לשיטות מכירה של מוצרים "מדלת לדלת" כאשר הסוכן עובר ומוכר מוצרים כגון: ספרים, שואבי אבק, מטהרי מים, סדינים וכיוצ"ב בעזרת שיטות שיווק אגרסיביות.
הלקוח מתקשה בביטול של עסקאות אלו למרות שעל-פי החוק ניתן לו זמן של 14 ימים לבטל עסקאות שכאלה. מנתוני הרשות עולה כי כ-50% מהתלונות בענף זה הינן על חברות המוכרות מטהרי מים.
במקום הרביעי - ענף הלבשה והנעלה עם 10% מהתלונות. מדובר
בתלונות על פגמים במוצרי ההנעלה והלבוש, פגמים שמתגלים מיד ו/או פגמים שמתגלים לאחר שימוש קצר במוצרים, מחלוקת בשאלת הזיכוי או ההחזר הכספי בין הלקוח לבעל החנות.
במקום החמישי - בעלי מלאכה עם 4% מהתלונות. תלונות אלו הינן כנגד בעלי מקצועות חופשיים כגון: חשמלאים, אינסטלטורים ובעלי מקצועית חופשיים אחרים בענף המלאכה. בעלי מלאכה אלו מבצעים עבודות בביתם של הצרכנים. המחלוקת מתעוררות בשאלה של המחיר הסופי, איכות העבודה, והאחריות בגין העבודה שבוצעה. כמו כן, בדרך כלל אין חוזה מסודר בין הצדדים ולכן המחלוקת הינן על הבטחות והסכמים אשר ברוב המקרים נאמרו רק בעל פה.
במקום השישי - חברות סלולריות (4%) וחברות אינטרנט (4%) ערוצי לווין וכבלים (3%) - בענפים אלו קיימת עליה בכמות התלונות אשר מתייחסות בעיקרן למבצעים שונים אשר הובטחו ולדעת הצרכנים לא קויימו. קיימת מחלוקת על תקופת המבצעים ו/או החוזה, קיימות טענות לגבי גובה התעריפים, שיטות החישוב ו/או אי הודעה על סיום המבצעים בזמן.
במקום השביעי - בנקים וכרטיסי אשראי (3%) - התלונות נגד הבנקים וחברות כרטיסי האשראי מתייחסות לעמלות קיימות ו/או עמלות נוספות ובלתי ברורות, לשיטות חישוב תעריפים לא ברורות, לאי ביטול עסקאות למרות שהצרכן דורש זאת.
במקום השמיני - חברות גז (3%) - התלונות כנגד חברות הגז הינן בנושא של תשלומים מופרזים לדעת המתלוננים, מחלוקת על האחריות לבלוני הגז, גביית כספים בבדיקת אנשי חברות הגז בגין תיקוני ליקוי שונים.
במקום התשיעי - משרדי וסוכני נסיעות (3%) - פערים בין ההבטחות בענין החופשה לפני קיומה לבין ביצועה בפועל. ויכוח בשאלת האחריות בעניין הנזקים שנגרמו לצרכן - על הסוכנות? על האמרגן? על בעלי המלון? וכיוצ"ב כל גורם מנסה להפיל את האחריות על משנהו והצרכן נופל בין הכסאות.
במקום העשירי - קורסים לימודיים, מכללות, בתי ספר פרטיים (3%) - זהו ענף נוסף אשר בו קיימת עליה במספרי התלונות, התלונות מתייחסות לאי קיום התנאים שהובטחו בטרם קיום הקורס לבין הלימודים בפועל, אי תשלום החזר כספי בעת ביטול ההרשמה ו/או חיוב מוגזם בעת הפסקת לימודים וכן תלונות רבות בעניין רמת ההוראה ו/או סגל המרצים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה