חתן פרס ישראל אפרים קישון מת בשוויץ

אפרים קישון, הנחשב לאחד האישים החשובים שעיצבו את ההומור בישראל, סופר וסאטיריקן, מת ממחלה קשה והוא בן 81. קישון מת מדום לב, בביתו בשוויץ. הוא ייקבר בישראל באמצע השבוע. מועד הלוויה טרם נקבע.

קישון נולד בשנת 1924 בבודפסט בהונגריה. הוא גדל כנער הונגרי, ניצול שואה, ועם עלייתו לישראל בשנת 1949 הפך לאחד היוצרים החשובים. היה נשוי לשרה. יש לו שני בנים ובת וחמישה נכדים.

קישון הינו חתן פרס ישראל לשנת 2002. בנימוקי הפרס נאמר בזכותו, בין היתר: "אוד מוצל מאש השואה, העפיל לראש כותבי הסאטירה בעולם. המוניטין של אפרים קישון כיוצר ומסביר עמדות העם בישראל, זיכו אותו בשפע של פרסים בינלאומיים. יצירותיו של קישון תורגמו ל-37 שפות והפכו אותו לסאטיריקן הנקרא ביותר בימינו".

ראש הממשלה, אריאל שרון, ספד לקישון בפתח ישיבת הממשלה ואמר, כי "אמש הלך לעולמו אחד מענקי התרבות של דורנו, חתן פרס ישראל אפרים קישון. עלילת חייו של קישון היא סיפורו של העם היהודי בתקופתנו. נער פליט, אוד מוצל מאש מגיע לארץ חדשה שאת שפתה אינו מכיר ואף מופתע מהמנהג המשונה של אנשיה לכתוב מימין לשמאל. הקשיים הללו לא יכלו למנוע את פרץ הכישרון, את יכולת הכתיבה הוירטואוזית, את השימוש החדשני בשפה העברית שזה עתה הכיר, ליצירת מאגר תרבותי עצום. כדי ליצור כאן עולם שלם של תרבות למדינה המתהווה".

שרון המשיך ואמר: "פגשתי את קישון פעמים רבות במשך השנים. בפגישות הללו דיברנו על נושאים שונים, כמו פוליטיקה, אקטואליה, קליטת עלייה, הומור עצמי, וגם על העובדה הכואבת שמשך שנים ארוכות חש קישון דחוי על-ידי הממסד התרבותי הישראלי. תמיד תמיד, בכל שיחותינו, עלתה הסוגייה שעיצבה את חייו של קישון - שואת העם היהודי. תמיד חשבנו כמה כשרון אבד לעם ישראל בשואה הנוראה. אפרים קישון מת אתמול אבל מפעלו התרבותי המונמנטלי נותר איתנו ועם הדורות הבאים, כך אנו נזכור אותו".

קורות חייו של קישון, כפי שהועלו בעת שקיבל פרס ישראל

אפרים קישון נולד בבודפסט שבהונגריה בחודש אוגוסט 1924 בשם הופמן פרנץ. לימים, לאחר שהפך לסופר הונגרי, שינה את שמו לפרנץ קישהונט. כשעלה לארץ בשנת 1949, עִברת פקיד העלייה את שמו לאפרים קישון, ובשם זה הוא ידוע בארץ ובעולם.

אפרים גדל בסביבה מתבוללת כנער הונגרי לכל דבר. התזכורת היחידה ליהדותו הייתה ציון הדת היהודית בתעודת הזהות שלו. "היהדות שלי הייתה עניין שולי לגביי. דיברתי הונגרית, חשבתי הונגרית ובבית הספר שרתי שירי געגועים להונגריה השלמה" ("קישון - דו שיח ביוגרפי", ירון לונדון, עמ' 47).

בשנת 1941, לקראת סיום לימודיו באקדמיה למסחר כבר פעלו בהונגריה ארגונים אנטישמיים צמאי דם. הנער אפרים גילה באיחור את יהדותו. לאחר שהונגריה נכנסה למלחמה, נלקח אפרים למחנה ריכוז. הוא שרד את מסעות המוות לעבר מחנה ההשמדה סוביבור שבפולין, ולבסוף הצליח לברוח בדרך נס. הוא חזר לבודפסט ומצא שם את משפחתו במחבוא. בעזרת תעודות מזויפות ושכן אציל נפש, "חסיד אומות העולם" הצליחה המשפחה להסתתר עד לסיום המלחמה.

בתקופת השלטון הסטליניסטי בהונגריה הצליח קישון להתפרנס יפה מכתיבה עיתונאית בעיתון סאטירי שהיה מגויס לטובת המשטר הקומוניסטי. אבל עבודתו, שנראתה לו שיקרית, גרמה לו רגשות תיסכול ומחנק כסופר וכעיתונאי. בהזדמנות הראשונה שהזדמנה לו, באמתלה שהוא נוסע לבקר ביריד של פראג, הוא ברח עם רעייתו דרך סלוואקיה ועלה על הספינה "גלילה" בעזרת "ארגון הבריחה" והגיע לישראל.

מעברת "שער העלייה" ליד חיפה הייתה תחנתו הראשונה של קישון בישראל. משם הוא הצטרף לחברים בקיבוץ כפר החורש, שבו היה סניטר. "גיליתי שלא יותר משעה ומחצית נדרשות כדי למרק את השירותים. בזמן הנותר יכולתי ללמוד עברית מספרי דקדוק ישנים" (שם, עמ' 169). כך עשה אפרים קישון את צעדיו הראשונים בשפה העברית. לאחר תקופה קצרה עזב את הקיבוץ ושם את פעמיו לתל אביב. הוא נתקבל לעבודה במערכת העיתון ההונגרי "אוי קלט" בתפקיד עורך לילה. בשנת 1951 התקבל קישון ללימודים ב"אולפן עציון" בירושלים והקדיש שנה שלמה ללימוד השפה העברית. "אני לא התנפלתי על העברית בשמחה, אלא מתוך ייאוש. הייתי מוכרח להציל את עצמי מגורלו המר של המהגר הנצחי" (שם, עמ' 187). בתום לימודיו באולפן החל קישון בכתיבת סאטירות והציען לכל מערכות העיתונים בארץ. פניותיו נדחו פעמים רבות, עד שזכה והעיתון "דבר" הדפיס, לראשונה בארץ, סאטירה מפרי עטו בשם "תעלת בלאומילך". בשנה זו, 1951, ראה אור גם ספרו הראשון, "העולה היורד לחיינו", שבו נתן ביטוי הומוריסטי לעולמו של העולה החדש.

בשנת 1953, שנתיים בלבד לאחר שסיים קישון את האולפן, העלה תיאטרון "הבימה" את המחזה הראשון שלו, "שמו הולך לפניו", שהיה להצלחה גדולה. לראשונה נמצא סופר שהעז לעקוץ את שלטון מפא"י. דיאלוג כמו " - לאיזו מפלגה אדוני שייך? - אני לא שייך, יש לי כבר שיכון!" היה חידוש בימים ההם. באותה תקופה החל קישון לכתוב פיליטון יומי בעיתון "מעריב", וברבות הימים הפך לבעל הטור הפופולארי "חד גדיא" שהופיע ב"מעריב" באופן קבוע במשך כ-30 שנה.

בסוף שנות החמישים תורגמו מבחר מן ההומורסקות שלו מתוך "מעריב" לשפה האנגלית, והספר Look Back Mrs. Lot נבחר כ"ספר החודש" של העיתון "ניו יורק טיימס". הביקורת השוותה את המחבר לשלום עליכם ולמרק טוויין. לאחר שביסס את עצמו כבעל טור, כמחזאי וכבמאי תיאטרון, פנה קישון בשנות השישים אל הקולנוע. את "סאלח שבתי", סרטו הראשון, כתב וביים בלי כל ניסיון קולנועי. לאחר מכן כתב, ביים והפיק חמישה סרטים בארץ. ההוקרה הבינלאומית לסרטיו מתבטאת בשלושה פרסי "גלובוס הזהב" שהעניקו לו מבקרי הקולנוע בהוליווד ובבחירתו למועמד פעמיים לקבלת פרס ה"אוסקר". החל משנות השבעים עלו בעולם המוניטין של קישון כסופר וכמחזאי. ספריו הפכו לרבי מכר בארצות מרכז אירופה, ומחזותיו הוצגו ומוצגים ברציפות עד עצם היום הזה.

מאמצע שנות השמונים תופסים מחזותיו של אפרים קישון מקום קבוע ברפרטואר של במות בינלאומיות, ויצירותיו הספרותיות זוכות בשפע של פרסים בינלאומיים. בשנים אלה קישון מחלק את עיתותיו בין אירופה לישראל. הוא מביים את מחזותיו, כותב מאמרים להגנת ישראל בעיתונות ומשתתף בתכניות טלוויזיה על תקן של "המסביר הלאומי" בכל פעם שמתבקשת דעתו בנושא האזור. "אנטי-ישראליות ואנטישמיות זה היינו הך לגביי; אותה הגברת בשינוי האדרת" (שם, עמ' 37).

אפרים קישון הוא בעל אזרחות ישראלית, וכל בני משפחתו הענפה, ללא יוצא מן הכלל, מתגוררים בתל אביב. "זה עניין של כבוד. אינני מוכן להיות שוב יהודי באירופה".

אפרים קישון מתקרב ל"גבורות", ועדיין הוא יוצר פורה. לאחר שספריו תורגמו ל-37 שפות והפכו אותו לסאטיריקן הנקרא ביותר בימינו, הוא כתב בשנים האחרונות את הרומן הסאטירי החדש שלו "שעיר לעזאזל", שבו הוא עוסק בנושא השואה. על כריכת הספר האחורית הוא כתב: "הם עשו משגה. הם השאירו סאטיריקן אחד בחיים." בכך סיכום פרק עצוב זה בחייו.

סרטים

אפרים קישון כתב, ביים והפיק 7 סרטים, ובהם:
1963: "סאלח שבתי" (זכה בשני פרסי "גלובוס הזהב")
1967: "ארבינקא"
1969: "תעלת בלאומילך"
1971: "השוטר אזולאי" (זכה בפרס "גלובוס הזהב")
1977: "השועל בלול התרנגולות".

מחזות

אפרים קישון כתב וביים מחזות רבים, ובהם:
1953: "שמו הולך לפניו", הבימה
1953: "הכתובה", האוהל
1968: "תוציא את השטקר", הקאמרי
1972: "הו, הו, יוליה", הבימה
1988: המחזמר "סאלח שבתי", הבימה.

פרסים ואותות הוקרה

אפרים קישון זכה בעשרות פרסים ואותות הוקרה בארץ ובעולם על עבודותיו, ובהם:
1953: פרס נורדאו
1958: פרס סוקולוב
1964: פרס כינור דוד
1970: פרס ז'בוטינסקי
1990: "דוקטור לשם כבוד" באוניברסיטת תל אביב
1998: "פרס האוסקר" הישראלי להישגים קולנועיים
2000: מועמד לפרס נובל לספרות
2001: "דוקטור לשם כבוד" באוניברסיטת בן גוריון.