בשנת 2004 התקבלו 358 דיווחים בדבר פגיעה בחיילית על-רקע מיני בצה"ל. המדובר בעלייה של 3% בהשוואה לשנת 2003, אז התקבלו 348 דיווחים. הנתונים נחשפים (יום ב', 24.1.05) בוועדה לקידום מעמד האישה הדנה בנושא הטרדות ותקיפות מיניות בצה"ל.
95% מקרב הנפגעות הינן בשירות חובה. מרבית הפוגעים (49%) הינם חוגרים בשירות חובה. כך, קיימת ירידה בשיעור של 6% בדיווחים נגד קצינים ונגדים (37% בשנת 2004 לעומת 43% ב-2003). בשנה זו נפתחה חקירה נגד קצין אחד בדרגת אל"מ ושני קצינים בדרגת סא"ל. התלונות נמצאות בחקירת מצ"ח או הפרקליטות.
בשנת 2004 חלה ירידה בשיעור הדיווחים מהסוג הפיזי מ-67% ב-2003 ל-61% ב-2004, עלייה בשיעור הדיווחים אודות אירועים מהסוג המילולי, ועליה ב-4% בשיעור הדיווחים מסוג שנקרא הצצה. ב-28% מהדיווחים בחרו המתלוננות בטיפול מפקדים בתוך צה"ל. 24% מהנפגעות בוחרות לפנות לגורמי סיוע מבלי להגיש תלונה, ב-34% מהתלונות בחרו הנפגעות לפנות למצ"ח.
14 גברים דיווחו כי נפגעו על-רקע מיני. כולם נפגעו על-ידי גברים, לעומת שנת 2003 בה דיווחו 17 גברים כי נפגעו על-רקע מיני. 4 נשים דיווחו כי נפגעו על-רקע מיני על-ידי נשים (הן מהוות 1% מהנפגעים), לעומת שנת 2003 בה דיווחו 2 נשים כי נפגעו על-רקע מיני על-ידי נשים.
עדות: נאנסתי על-ידי שלושה חיילים הם
המשיכו לשרת ואני אושפזתי בביה"ח פסיכיאטרי
בפני הוועדה הופיעה בחורה שנאנסה אונס קבוצתי בזמן שירותה הצבאי לפני כשש שנים. הבחורה נאנסה באכזריות חצי שנה לאחר גיוסה בידי שלושה חיילים ששירתו עימה בבסיס בפיקוד העורף. בבוקר שלמחרת האונס היא התמוטטה נפשית ואושפזה על-ידי מפקדיה בבית חולים פסיכיאטרי. אחרי 10 ימים היא שוחררה מהצבא.
לדבריה: "זה היה בערך לפני שש שנים באחד הבסיסים של פיקוד העורף. זה קרה כאשר הייתי בבסיס עם שלושה טבחים שהכרתי, הם אלה שאנסו אותי. באתי בצהרים לקחת ארוחה לחדר, דיברנו ואז הם הזמינו אותי למסיבה שתהיה אצלם בחדר. חשבתי שיהיו בנים ובנות ושלא אהיה לבד. כשהגעתי היו אותם שניים שהכרתי, 10 דקות אח"כ הגיע עוד אחד".
"היו שם יינות, מוזיקה, שתינו רקדנו ובשלב מסוים הסתחררתי ונפלתי על המיטה. בפעם הראשונה והשניה הצלחתי לקום, פעם השלישית שנפלתי לא הצלחתי לקום. כל אחד תפס לי יד והם התחילו לגעת בי בחזה. הורידו לי את החזיה, השלישי הוריד לי את המכנסים, את הכל ועשה מה שעשה. אמרתי לו תפסיק, תרד ממני, אבל הוא המשיך... אז האדם השלישי שהיה שם גם הוא עזב אותי...".
"לא נרדמתי כל הלילה לא הפסקתי לבכות עד שנרדמתי. למחרת בבוקר קראתי תהילים, זה ששיחק אותה ידיד שלי בא לחדר. עניתי לו אך לא הסתכלתי עליו. אז הוא אמר לי: 'יהיה בסדר, טוב שאת קוראת תהילים'. ואז הוא הלך. בערב התלוננתי למפקד שלי על כאבים גופניים, כאבי בטן וכאלה. כמה ימים אחר כך התחלתי להרגיש לא טוב. נכנסתי למצב של פיזור דעת, הרגשתי שעוקבים אחרי, שמאזינים לי לשיחות שאני לא לבד".
מהדיון עולה, כי שלושת החיילים המשיכו בשירות צבאי רגיל, סיימו את השירות הצבאי והשתחררו לאזרחות. שמונה חודשים לאחר האונס הגישה הנאנסת תלונה במשטרה האזרחית ונערך עימות בינה לבין שלושת האנסים. בימים אלה, 6 שנים לאחר האירוע, הפרקליטות הודיעה על סגירת התיק מחוסר ראיות. המתלוננת הגישה ערר נגד סגירת התיק.
יו"ר הוועדה, ח"כ אתי ליבני, פנתה לנציגי הצבא שהשתתפו בדיון בביקורת כי לא ייתכן שחיילת שנאנסה לא קיבלה כל תמיכה נפשית או ליווי מקצועי מטעם הצבא, ושוחררה 10 ימים בלבד לאחר שהותקפה. בנוסף, מתחה ח"כ לבני ביקורת על כך שהצבא לא פתח בחקירת מצ"ח נגד האנסים, וקראה לנהוג כך באופן קבוע בעקבות כל תלונה שמגיעה.
אב החיילת הנפגעת אמר בדיון: "אנו נתנו לצבא ילדה אחת, וקיבלנו ילדה אחרת. קורים תאונות ואסונות. אנימשרת בצה"ל אבל מאד כואב לדעת שגם כשקרה דבר כזה, שאחר כך יש לזה הד כזה או אחר, הביאו לי שבר כלי שמסוגלת רק 6 שנים אחרי המקרה, לדבר על מה שקרה. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם. 6 שנים היא לא הצליחה לעבוד. משהו בפנים עוד לא תוקן וטופל".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה