השופט גרוניס: חצי מהערעורים האזרחיים בעליון מוכרעים בתוך יום

"לא יתכן במערכת כמו המערכת השיפוטית, שההתייחסות לכל אחד מהתיקים תהיה שוויונית". כך אמר שופט בית המשפט העליון, ד"ר אשר גרוניס, ביום עיון שנערך במכללת שערי משפט בנושא "הערעור האזרחי - חידושים ומגמות".

ביום העיון שנערך לרגל הופעת המהדורה השניה של ספרו של המרצה ד"ר חמי בן-נון בנושא "הערעור האזרחי", אמר גרוניס כי "לא יתכן לומר שדין תיק קטן כדין תיק גדול. שום מערכת אינה יכולה לתפקד בהתאם לכלל שדין פרוטה כדין מאה. זה בלתי אפשרי. זה גם מה שעומד בבסיס 'סדר הדין המהיר' שהותקן לפני כמה שנים".

עוד אמר השופט גרוניס, כי כמחצית מהערעורים האזרחיים בבית המשפט העליון, מוכרעים באותו היום במקום, לאחר שנשמעים כל הצדדים. לדבריו, משקלם של תיקי הערעור האזרחי לאורך השנים בבית המשפט העליון השתנה, ולא ניתן להשוות ערעור אזרחי כפי שהיה בעבר, לערעור אזרחי היום.

פחת מספר הערעורים האזרחיים בעליון

הוא ציין, כי בשנת 2000 מספר הערעורים האזרחיים היה 979 לכל שופט, ובשנת 2004 מספר הערעורים האזרחיים ירד ל-879 תיקים. הסיבה לירידה, לדבריו, נובעת משינוי סמכותו העניינית של בית המשפט השלום. בשל עומס התיקים, אמר ריבלין, קיימים מספר פתרונות אפשריים למצב, המתחלקים לפתרונות חיצוניים הכרוכים בשינויים מבניים ושינויים בחקיקה; ופתרונות שמערכת המשפט יכולה לתת בעצמה, ללא צורך בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים.

כך למשל, ציין השופט גרוניס, בארה"ב קיימות מספר מדינות שבהן נושא הגישור הוא חובה לפני תחילת המשפט. בארץ עניין זה כרוך בשינוי מחשבתי. סוג נוסף של שינוי הוא הגדלת מספר השופטים. מניסיון העבר נמצא, כי כאשר הוגדל מספר השופטים, לאחר מספר שנים בודדות המצב חזר לנקודת ההתחלה, ויצר גידול בעלויות. זאת משום שהגדלת מספר השופטים, גורר אחריו הכרח לבניית בתי משפט נוספים, וחוזר חלילה.

גרוניס הדגיש, כי אינו מתנגד לפתרון בדרך זו, אולם ברור כי בשלב מסויים פתרון זה מגיע במערכת לכדי מיצוי. פתרון נוסף, לדבריו, הוא בהגדלת צוות העזר המסייע לשופט, צעד שאינו כרוך בשינוי חקיקה. הבסיס לפתרונות השונים, לדבריו, יוצא מנקודת הנחה כי המשאב העיקרי של המערכת השיפוטית הוא הזמן השיפוטי.

ביקורת על ה"קמצנות" של העליון במתן רשות ערעור

ד"ר חמי בן-נון אמר בנאומו: "לשם מה קיימת ערכאת ערעור אם לא כדי לתקן את שגיאותיה של הערכאה הקודמת? לכן על השופטים הנותנים החלטות לנמק את החלטותיהם, כדי ששופטי הערעור יוכלו לבקר ולבחון החלטות אלה. והנה, שופטי ערעור רבים משתמשים ביד רחבה בתקנה המאפשרת להם לדחות ערעור בלי נימוקים. בעל הדין הנפגע חוזר לביתו ואינו יודע מדוע נדחה ערעורו".

"יתירה מכך", הוא הוסיף, "אם תפקיד ערכאת הערעור לשמש רשת ביטחון ובקרה לשם תיקון שגיאות הערכאה הקודמת, ייפלא ממני כיצד כאשר נוצרת הזדמנות לתקן שגגה באמצעות בקשת רשות לערער, מסרב בית המשפט העליון לתקנה בתואנה כי 'אין די בטענה לפיה שגה בית המשפט בהחלטתו, כדי ליתן רשות ערעור'. במאבק בין הצדק והיעילות מנצחת היעילות, אבל לא ברור כי ניצחונה הוא בצדק".

לעמדתו זו הצטרף גם יו"ר ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, אילן בומבך, שביקר באופן קשה במיוחד את בית המשפט העליון. לדבריו, קיימת דחיה סיטונאית של בקשות רשות לערער, וידם קפוצה באישור בקשות אלה. בומבך הוסיף, כי חובה שבכל משרד תהיה המהדורה השניה של ספרו של חמי בן-נון.

השופט גורן: החובה להפקיד 25 אלף ש"ח מרתיעה

נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, הידוע כמומחה לסדרי הדין האזרחי, אמר כי גם במחוזי מצב התיקים "בכי רע". עם זאת, הוסיף, החיוב להפקיד 25,000 ש"ח מהווה גורם מרתיע. הוא סיפר כי רבים אינם יודעים שניתן לערער ברשות על החלטת ביניים של ערכאה ראשונה או לשמור את זכות הערעור לסוף הדיון, בהתאם לתקנה 411.

לדוגמא, אמר, במשפט נזיקין מבקש התובע מהשופט אפשרות לקבלת מומחה פסיכיאטרי בנוסף לאורטופד, ושופט שלום דוחה את הבקשה. כתוצאה מכך, סכום הפיצויים עלול להיות נמוך יותר. במצב כזה, אם הצד שנפגע לא יבקש רשות ערעור בסמוך לאותה החלטה, יוכל לערער בזכות בפני ערכאת הערעור.

צילום: הפקדון מרתיעה. הנשיא גורן [צילום: בוצ'צ'ו]