נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, החליט בשבוע שעבר (22.12.04) לקבל ערעור בו נתבקש לפסול את שופטת בית משפט השלום בנצרת, רים נדאף, מלדון בתיק מסויים בו נתבקשה פסילתה עקב דיון משפטי אחר בו ייצג אחד מבעלי הדין את דודתה של השופטת כנגד אמה; השופטת נדאף סירבה לפסול את עצמה לאור הבקשה ובעקבות כך הוגש הערעור.
המשיב, חג' חבובה, הגיש (בשנת 2002) תביעה בסדר דין מקוצר, בה נתבע תשלום חוב בגין ציוד רפואי שסיפק לטענתו למנוח, דיאב מזאווי. החוב נתבע מעורך-דינו של המנוח שכיב קובטי, אשר התחייב, כך נטען, לשלם את החוב, מעיזבונו של המנוח ומיורשיו.
בתגובה לתביעה הגיש עו"ד קובטי בקשה לדחייה על הסף, שנדחתה עוד בחודש נובמבר 2002 על-ידי השופטת נדאף. בית המשפט ניהל ישיבת קדם משפט אחת, ולאחר מכן נקבע התיק להוכחות ובהגיע יום הדיון החל בית המשפט בשמיעת ההוכחות. זמן קצר לתוך הדיון ביקשו לפתע המערערים את פסילת בית המשפט.
הם טענו כי יש בדברים שנאמרו על-ידי בית המשפט עובר לשמיעת ההוכחות משום הבעת דעה מוקדמת המקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. עוד טענו כי קיימת היכרות קודמת וקירבה משפחתית בין עו"ד קובטי שהנו כאמור עורך דין במקצועו, לבין השופטת. עוד נטען כי במקרה אחר מייצג עו"ד קובטי את דודתה של השופטת בתביעה נגד אמה של השופטת, וכי בכוונתו לזמן את השופטת למתן עדות בעתיד, במידה וניסיונות הפשרה לא יצלחו.
בית המשפט (השופטת נדאף) דחה את בקשת הפסילה לאלתר. בנימוקי הדחייה צוין כי הבקשה נגועה בשיהוי ניכר. בין היתר קבעה השופטת נדאף כי הקרבה המשפחתית בינה לבין עו"ד קובטי רחוקה מאוד, קירבה שאין בה כדי להשפיע על בית המשפט או אף ליצור חשש כלשהו למשוא פנים.
על החלטה זו הוגש הערעור. הנשיא ברק קבע בפסק דינו כי דינו של הערעור להתקבל וכי השופטת הייתה צריכה לפסול את עצמה למרות השיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסילה.
"אכן, בקשת הפסילה לוקה בשיהוי ניכר. כידוע, טענת פסלות יש לטעון בתחילת הדיון בתובענה, ואם אין אפשרות לטעון כאמור, אזי יש לטעון את הטענה מיד לאחר היוודעה של עילת הפסלות", קובע הנשיא ברק ומוסיף כי "בענייננו, החל בית המשפט לטפל בתובענה עוד בשנת 2002, כאשר כל הפרטים הנוגעים להיכרות האישית והטיפול בתובענה האחרת כבר היו ידועים. כבר נפסק לא אחת, כי "טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" שאותו שומר מי שגורס דבר קיומה של עילת פסלות עד שיבוא מועד נוח להעלותה".
הנשיא ברק התייחס לסיטואציה שבה מייצג המערער, עו"ד קובטי, את דודתה של השופטת, נגד אמה של השופטת וקבע כי "אכן, לא בנקל מורה בית משפט זה על פסלות שופט. חובה על הטוען לפסילתו של בית המשפט להראות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לקיים את ההליך באופן הראוי".
לדעת ברק במצב דברים בו בעל דין מנהל הליך אחר, כעורך-דין, נגד אמה של השופטת, "נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ונראה לי כי מן הראוי הוא להעביר את הדיון לשופט אחר". עם זאת הדגיש ברק, כי אין באמור כדי להצביע על כך שבית המשפט נגוע, הלכה למעשה, במשוא פנים.
ברק מציין כי בהחלטתו לקבל את הערעור הוא גם נתן משקל מסוים לעקרון של מראית פני הצדק. "במקרה זה השיקולים בדבר מראית פני הצדק מצטרפים גם לנסיבות הקונקרטיות שבפני, המעוררות חשש ממשי למשוא פנים", כתב ברק.
יחד עם זאת חייב ברק את המערער, עו"ד קובטי בתשלום של 5,000ש"ח בגין הוצאות המשיב, חג' חבובה, וזאת בגין השיהוי הניכר. גם יתר המערערים 2-4 חוייבו בסך של 2,000 ש"ח מאותה סיבה. את חג' חבובה ייצג בהליך זה עו"ד גרי אביבי.
ע"א 6269/04, עו"ד שכיב קובטי ואח' נ' חג' חבובה
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה