אנשים שמנים אינם יכולים לברוח מהסיכון

גם עלייה בפעילות הגופנית אינה יכולה להתגבר על ההשפעות הקטלניות הפוטנציאליות של ההשמנה, כך קובע מחקר חדש.

המחקר, שארך 24 שנים, נערך בקרב למעלה מ-116,000 נשים וגילה כי השמנה "מנבאה סיכון גבוה יותר למוות ללא כל קשר לרמת הפעילות הגופנית". המחקר נערך על-ידי חוקרים מבית הספר לרפואה בהרווארד וממצאיו פורסמו בגליון דצמבר של עיתון הרפואה של ניו אינגלנד.

לדברי החוקרים, מדובר בממצאים שיתכן ויהיו שנויים במחלוקת והסיבה לכך היא כי קיימת תאוריה על-פיה אם אדם שמן אך בכושר הוא אינו צריך לדאוג למשקלו מאחר ופעילות גופנית יכולה 'לבטל' את הסיכון הקשור בהשמנה.

תאוריה זו אינה עולה מהנתונים של המחקר הנוכחי שמציע כי ההשמנה היא גורם סיכון עצמאי שאינו קשור לפעילות הגופנית. אנשים שמנים שאינם פעילים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר.

במאמר מערכת נלווה בעיתון, נטען כי הממצאים החדשים אינם משכנעים מאחר וההגדרה של פעילות גופנית בה השתמשו במחקר אינה מחמירה כמו זו במחקרים אחרים שגילו כי לפעילות הגופנית ישנה השפעה מגנה.

מחקר מקיף שבחן גברים גילה כי פעילות גופנית היא שנמצאה מנבא אמיתי יותר לשיעור תמותה מאשר ה-BMI. ה-BMI - יחס בין משקל לגובה - הוא אמצעי מדידה סטנדרטי לשומן. כל אדם עם BMI של 25 עד 29.9 נחשב כבעל משקל עודף; BMI של 30 או יותר מוגדר כשמן מאד.

המחקר החדש גילה כי השמנה וחוסר פעילות גופנית הם מנבאים עצמאיים לסיכון למוות. רמה גבוהה של פעילות גופנית לא 'סילקה' את הסיכון למוות מוקדם הקשור בהשמנה. לדוגמא, משקל עודף בשילוב עם פעילות גופנית מוגבלת - פחות משלוש וחצי שעות של התעמלות בשבוע - נחשבו ל-31% מכל מקרי המוות המוקדמים; 59% ממקרי מוות ממחלות קרדיו-וסקולריות; ו-21% ממקרי מוות מסרטן בקרב נשים לא מעשנות.

באופן בלתי נמנע, נשים שלא היו פעילות פיסית ושמנות חוו את הגרוע ביותר. הסיכון שלהן למוות היה גבוה בשניים וחצי מנשים פעילות ורזות.

לדברי חוקרים, נקודת התורפה של המחקר היא כי הוא מסתמך על דיווחים עצמאיים של המשתתפות בו שהעריכו בעצמן את הפעילות הגופנית. כל אשה שדיווחה על פחות משלוש וחצי שעות של פעילות גופנית בשבוע הוגדרה כ'לא פעילה'. השוני בין המחקרים הוא שהמחקר בגברים השתמש במבחן של עבודה חד גונית כדי לקבוע את רמת הכושר הגופני. המוגבלות של המחקר החדש לדבריהם היא כי החוקרים לא העריכו כמה זמן נשים מבלות בפעילויות המתבצעות בישיבה כמו צפייה בטלוויזיה.

מכאן, שהמחקר טוען אמנם כי ה-BMI הוא סמן טוב לסיכון למחלות ולמוות, אך רחוק מלהיות סמן מושלם. הBMI, לטענת החולקים על המחקר, אינו מספר לנו דבר על הגוף, או על סגנון החיים. ישנם אנשים שאים יכולים לשמור על משקל תקין גם אם הם עוסקים בפעילות גופנית אם אינם מנהלים דיאטה קבועה. החשיבות היא הן בדיאטה והן בפעילות הגופנית, ולא רק באחד מהם.