פרשת יוקוס - רגע האמת הגיע

המכרז יוצא לדרך

מכירתן של 76% ממניות חברת "יוגסנקנפטגז", חברת-הבת הגדולה ביותר של תאגיד הענק "יוקוס", תצא (ביום א'', 19.12.04) אל הדרך, במהלך שעשוי לחסל דה-פקטו את "יוקוס" ולהביא לסיום עגום של הפרשה שהחלה באוקטובר 2003 עם מעצרו של מיכאיל חודרקובסקי, נשיא החברה, שנחשב אחד האנשים העשירים בתבל.

אל המכרז שיתקיים, כאמור, ניגשו שלוש חברות, ובהן תאגיד הגז הטבעי המדינתי "גזפרום", באמצעות חברת-הבת שלו "גזפרוםנפט". אם תזכה "גזפרוםנפט", תעבור למעשה השליטה בחברה המייצרת 62% מהתוצרת של יוקוס, מידיים פרטיות, לידיים ממשלתיות - למגינת ליבם של רבים ולמצהלותיהם של אחרים, בעיקר באזור הכיכר האדומה. עם זאת, יש לזכור כי המהלך, בכללותו, זוכה לתמיכה של הרחוב הרוסי, שרואה באוליגרכים לעתים מסיבות אנטישמיות, לעתים מקינאה, ולעתים מחוסר הבנה, כאוייבים שיש למגר ובוודאי להחליש.

לטענת רשויות המס, יש הכרח להוציא לפועל את המכירה על-מנת להחזיר ולו מקצת מחובות העתק של "יוקוס" בגין העלמות המס המאסיביות שלה בשנים 2000-2003 הנאמדים בכ-18 מיליארד דולר. מחירה של "יוגנסקנפטגז", אגב, הועמד על מעט יותר מ-8 מיליארד דולר. ביוקוס טענו כי המחיר שנקבע הוא נמוך משמעותית מהמחיר הריאלי של חברת נפט המפיקה למעלה ממיליון חביות נפט, וכי הדבר נעשה במכוון על-מנת לאפשר לגזפרום, ובאמצעותה למדינה, להשתלט "בנזיד עדשים" על מכרה הזהב השחור, שערכו בימים כתיקונם כפול ומכופל מהערך אליו התדרדרה החברה בעקבות "מלחמת החורמה" (המוצלחת יש לציין) אשר הכריזו השלטונות עליה ועל בעלי מניותיה שנפוצו לכל עבר, מי לכלא, מי לאירופה, ומי לחיקה החמים של ישראל.

בית משפט אמריקני: לעכב המכירה

בינתיים פסק שלשום בית משפט ביוסטון, כי יש לעכב את מכירת "יוגסקנפטגז" בעשרה ימים. הפסיקה מהווה ניצחון גדול לבעלי המניות של "יוקוס" הנלחמים בשיניהם על-מנת למנוע המכירה. קודם לכן ב-14 לדצמבר, הגישה "יוקוס" בקשה לבית המשפט ביוסטון להכרזתה כפושטת רגל, כמהלך שנועד לחסום את המכירה. השופטת לטישיה קלארק קבעה, כי הצו חל רק לגבי "גזפרום" שקיבלה קרדיט מקונסורציום של בנקים מערביים לצורך ביצוע העסקה ולא לגבי ממשלת רוסיה.

רוסיה, מצידה, מיהרה להבהיר כי אינה מכירה בסמכותו של בית המשפט האמריקני לעכב המכירה בכל צורה או דרך. לטענתה, עצם העובדה כי ליוקוס אין כל פעילות, כספים ונכסים בארה"ב שוללת מבית המשפט האמריקני כל אפשרות להתערב בנעשה. יתירה מכך, טוענת רוסיה, ישנו צו שיפוטי רוסי קודם, המורה על המכירה ולפיכך הוא גובר בכל מקרה על הצו האמריקני המאוחר.

הבנקים הבינלאומיים נסוגים - גזפרום תיאלץ להסתדר בעצמה

ואכן, למרות ניסיונותיה של רוסיה להתעלם מן הצו כאילו לא היה, בחרו הבנקים הבינלאומיים שלא להתעלם מצו המניעה והשעו באופן זמני את חתימת הסכם מתן האשראי לגזפרום עד להחלטה אחרת של בית המשפט ביוסטון. קונסורציום הבנקים המונהג על-ידי ה-"Deutsche Bank", עשה זאת מחשש כי אם יעמידו הבנקים את האשראי לעסקה במהלך אותם 10 ימים בהם יהיה תקף צו המניעה, מסתכנים הם בנקיטת צעדים משפטיים נגדם על אדמת ארה"ב בגין הפרת הצו. "זהו סיכון שאנו לא מעוניינים לקחת על עצמנו", ציין מקור בכיר באחד הבנקים שאמור היה להשתתף "בחגיגת האשראי".

סוכנות הידיעות הרוסית איטר-טאס דיווחה, כי בקרב הבנקים התגלה ויכוח בסוגייה זו, ולעומת הדעה שהתקבלה הייתה גם דעה הפוכה שגרסה בדומה לעמדה הרוסית, כי לצו אין תוקף של ממש, ובוודאי שאין בו כדי לחשוף את הבנקים לתביעות משפטיות. האשראי שאמור היה לעמוד לטובת גזפרום נפט היה בסך של 13.4 מיליארד דולר, סכום המספיק לכאורה לתשלום לא רק עבור עצם רכישת החברה, אלא גם את חובותיה באם תחוייב גזפרום לכסות אותם. כעת, כאמור, גזפרום תיאלץ "להסתדר" בעצמה.

גזפרום: ממשיכים במכירה למרות השעיית הסכם האשראי

אך בגזפרום, שהיא בכל זאת תאגיד הגז הטבעי הגדול בעולם, לא התקפלו והודיעו זמן קצר לאחר הודעת הבנקים, כי הם יתייצבו למכרז למרות הכל, וינסו לזכות בה גם ללא התמיכה הפיננסית של הבנקים הבינלאומיים. "איש בחברת האם שלנו לא הודיע לנו אחרת, ולכן אנו נערכים למכירה במלוא הכוחות ואנו מקווים גם לזכות בה", בישר אלכסנדר סטפנקו, דובר "גזפרוםנפט", לסוכנות רויטרס.
עדיין לא ברור מה תהיה ההשפעה של התמודדות המונופול הממשלתי ללא הגב הבנקאי שהיה אמור להתקבל. אך ספק רב אם הדבר ישפיע על עצם זכייתה של גזפרום במכירה (אחרי הכל מבין המתמודדים זהו התאגיד הממשלתי היחיד).

אברמוביץ' מתערב: צו מניעה נגד כינוס בעלי המניות

אם כל אלה אינם מספיקים, אפשר להוסיף לדרמה המרתקת הזו גם זווית נוספת, הזווית של רומן אברמוביץ', בעל השליטה בחברת הנפט "סיבנפט" שהצליח להוציא בבית משפט רוסי צו המונע את כינוסה של ישיבת בעלי המניות של "יוקוס" שלא מן המניין שנקבעה ל-20 בדצמבר, יום לאחר המכירה המתוכננת של יוגנסקנפטגז. תאריך ישיבה זו נקבע לפני שהכריזו רשויות המס על רצונן לממש את המכירה ועל תאריך ביצועה. הסיבה לתכונה הרבה סביב ישיבת בעלי המניות הזו היא ההערכה, כי בישיבה זו תכריז "יוקוס" סופית על פשיטת רגל, ועל-ידי כך עשוייה מכירת "יוגנסקנפטגז" להיחשב כבלתי חוקית מבחינה משפטית הן ברוסיה והן בזירה הבינלאומית.

אברמוביץ', באמצעות חברת האחזקות שלו "Millhouse Capital" המחזיקה ב-8.8% מיוקוס, ביקש למנוע את כינוסה של ישיבת בעלי המניות האמורה, מאחר שעל-פי עסקת המיזוג בין "יוקוס" ל"סיבנפט" טרם הושלמו מספר פעולות של החלפת מניות, ולטענת אברמוביץ' יש להשלימן בטרם תוכל "יוקוס" להכריז על פשיטת רגל או על צעד חד-צדדי אחר.

באופן לא מפתיע נעתר לבקשה בית המשפט במוסקבה, והמדינה, במקרה או שלא, הרוויחה בגדול מההחלטה הזו שעשוייה לשמוט את טענות "יוקוס" על קריעתה, שלא לומר גניבתה של יוגנסקנפטגז ממנה. הטענה מתבססת על כך שהמדינה ביצעה מחטף על-ידי מילוט יוגנסקנפטגז, וזאת למרות שידעה כי "יוקוס" עומדת להכריז על פשיטת רגל בכל רגע. במובן הזה, צו המניעה שהוציא במעמד צד אחד אברמוביץ' משיקוליו העסקיים, עשוי לטרוף את הקלפים ולהעניק למדינה את הקש האחרון שישבור את גב הגמל היוקוסי.

רגע לפני הפירוק: מורה נבוכים בפרשת יוקוס

באוקטובר 2003 הייתה "יוקוס" אחת החברות הגדולות ביותר בעולם, המפיקה 2% מכלל תפוקת הנפט העולמית (אותו המספר כמו בכווית ובלוב). לפי כמות מלאי הנפט, התאגיד היה במקום רביעי בעולם, כאשר 60% היו מיועדים ליצוא. מחירה של "יוקוס" בבורסה עמד על סך 32 מיליארד דולר, ובהתחשב בפרספקטיבה של המיזוג עם "סיבנפט" הוא הוערך ב-45 מיליארד דולר. "יוקוס" הייתה החברה הגדולה ביותר ברוסיה, שסיפקה 5% מכלל תל"ג.

חמישה ימים טרם מעצרו של חודורקובסקי, הודיעה "יוקוס" על כך, כי הרווח הנקי של החברה ברבעון השני עמד על 955 מיליון דולר, דבר העולה ב-26% על הנתונים בשנה הקודמת.

לטענת "יוקוס", המטרות אותן הציבו לעצמם מארגני "פרשת יוקוס", היו מצד אחד להפליל ולהרוס את המתנגד הפוליטי לשלטון, מיכאל חודורקובסקי, ומצד שני - להרוס חברה יעילה ושקופה, אשר על-רקע הצלחתה, רמת השחיתות וחוסר יעילות הניהול בחברות ממלכתיות (בראש ובראשונה: "רוסנפט" ו-"גזפרום") הפכו לבולטים ביותר.

פרט לכך ביקשו בקרמלין, ובמיוחד הנשיא ולדימיר פוטין, להעביר את "יוקוס" לפיקוחם של אנשי הקרמלין, כפי שנעשה במקרהו של ולדימיר גוסינסקי ואימפריית המדיה שלו "מדיה מוסט" (אשר בשנת 2000 אולץ בתא בכלא למסור את מניות NTV ל-"גזפרום").

עילה נוספת למלחמה הייתה פרספקטיבה אסטרטגית של מסירת הקונסורציום "יוקוס-סיבנפט", שהיה בשלבי הקמה, לידי פיקוח אמריקני. חודורקובסקי ניהל באותה עת מו"מ רציני בעניין מכירתן של 40% ממניות הקונסורציום לחברות ExxonMobil ו-ChevronTexaco).

מי יזם חיסול יוקוס

ליוזמה לחסל את יוקוס אחראים כמה מאנשיו הקרובים ביותר של פוטין, בהם: סגן ראש האדמיניסטרציה של פוטין, "הקרדינל האפור" של הקרמלין וראש "א.ו. פ.ס.ב." איגור סצ'ין, וכן נשיא חברה ממלכתית "רוסנפט" סרגיי בוגדנצ'יקוב. בפיתוח הישיר של התוכנית עסק סגן ראש ה-פ.ס.ב. תת אלוף ה-ק.ג.ב. יורי זאוסטרובצב.

ההתחלה הפומבית של המשבר בין פוטין לחודורקובסקי, קשורה דווקא ב-"רוסנפט". בפברואר 2003, בישיבה של מועצת התעשיינים והיזמים של רוסיה (ר.ס.פ.פ.), חודורקובסקי, בתור דוגמה לשחיתות במגזר הממלכתי, ציין את העסקה בין החברה הממלכתית "רוסנפט", אשר רכשה את חברת "סברנאיה נפט" (הבעלים - א' פ' ווילוב) בתמורה ל-600 מיליון, מחיר העולה פי שלושה על מחיר השוק. פוטין ענה בצורה חדה ביותר, כי בדרך זו "רוסנפט" מלאה את המלאי שלה (חודש טרם לכן "רוסנפט" מכרה את כל המלאי שלה לחברה אמריקנית במחיר נמוך פי שלושה, מהמחיר אותו שילמה תמורת "סברנאיה נפט"). ואילו שיטות קבלת מלאי עודף של "יוקוס" יוצאות מגדר הדיון שלנו כיום". בדיוק מרגע זה החל העימות הפומבי.

פרט לכך, המלחמה עם "יוקוס" התפתחה על-רקע המאבק של האליטות בסביבתו של פוטין. "הביטחוניסטים" דחקו לגמרי את "הליברלים", והחל מתחילתה של "פרשת יוקוס" מתוך הסביבה הנשיאותית והממשלה הוצאו כל אותם אנשים, שהיו שייכים לגוש ילצין ("המשפחה"), החל מראש האדמיניסטרציה לשעבר - וולושין, וכלה בראש ממשלה לשעבר - קסיאנוב.

המיתקפה: אוקטובר 2003 - חודרקובסקי נעצר רגע לפני יציאתו מרוסיה

בעיות החברה החלו מיד לאחר מעצרו של חודורקובסקי (25.10.03). יומיים מאוחר יותר, ביום 27.10.03 ב-Financial Times הופיעה הודעה על כך, כי חברות הנפט האמריקניות ExxonMobil ו- ChevronTexaco עוצרות את המו"מ בעניין רכישת 40% מסטוק המניות של "יוקוס" עד אשר לא יתברר גורלו של מיכאל חודורקובסקי. באותו היום, במהלך המסחר בבורסה בינבנקאית למט"ח במוסקבה (מ.מ.ב.ב.) צונחות מניות "יוקוס" ביותר מ-21%.

כעבור שלושה ימים (30.10.03) פוטר ראש האדמיניסטרציה של הנשיא אלכסנדר וולושין, אשר עמד בראש האגף הליברלי בסביבתו של הנשיא. באותו היום פרקליטות המדינה מעקלת 61% ממניות "יוקוס" "לצורך הבטחת פיצוי על הנזק הכלכלי במסגרת תיק החקירה הפלילית". משפטני החברה הכריזו על הפרה בוטה של קודקס פרוצדורה פלילית, היות ו"המניות האמורות שייכות מבחינה משפטית למשקיעים זרים של נ.ק. "יוקוס" - Ukos Universal Limited ו- Hully Enterpirses, ולקבוצה שלמה של בעלי מניות פרטיים בהתאם, אשר מרביתם אינם קשורים לחודורקובסקי". למרות זאת, השלטון לא חזר בו מהחלטתו.

כדי להרחיק את החברה באופן מכסימלי מלחץ פוליטי אישי, ביום 03.11.03 הגיש מיכאל חודורקובסקי מכתב התפטרות מתפקיד יו"ר הנהלת "יוקוס". בראש החברה הוצבו מנהלים זרים: סמיון קוקס האמריקני - בתור יו"ר הנהלת "יוקוססיבנפט", וסטיבן קרטיס (בריטניה) - בתור מנהל קבוצת "מנטפ".

תביעת המס: תחזירו מיליארדי דולרים שהעלמתם מרשויות המס

ביום 29.12.03 הגיש משרד המיסוי וההיטלים ברוסיה, נגד "יוקוס", תביעות מס בהיקף חסר תקדים על-סך של כמאה מיליארד רובל (3.4 מיליארד דולר). התביעה מתייחסת לפעילות החברה בשנת 2000. משרד המיסוי וההיטלים האשים את "יוקוס" ביצירת סכימה למינימיזציה של תשלומי המס באמצעות עריכת מחזור הנפט דרך חברות שהוקמו במיוחד לצורך כך באזורים בעלי הטבות מס.

הקהילה העסקית של רוסיה הכריזה על בררנות מערכת המשפט, היות וסכימות אופטימיזציית המס, בהם השתמשו ב-"יוקוס", היו במסגרת החוק הקיים ויושמו בכל מקום, לטענתם. את אותם הדברים אמר גם העוזר לנשיא, איגור שובלוב. ביום 21.01.04 הגישה "יוקוס" תביעה נגד משרד המיסוי וההיטלים בעניין הגנה על המוניטין העסקי, והצטרפה לרשימה של חברות רוסיות מן המכובדות ביותר לפי תוצאות מחקר של Price Waterhouse Coopers יחד עם Financial Times. אולם המיתקפה על החברה נמשכה.

ביום 15.04.04 עיקל בית הדין לבוררות של מוסקבה את הנכסים של "יוקוס" לצורך הבטחת התביעות של משרד המיסוי וההיטלים. החברה נותרת ללא אפשרות לקיים כל התחשבנות שהיא, לרבות תשלום המשכורות, תשלומים לספקים וקבלנים, וכן לפרוע את חוב המס עצמו על חשבון מכירה עצמאית של הנכסים שלה. בנוסף מוטלים עיקולים גם על חשבונות של חברות-הבת של "יוקוס" והתאגיד נחסם סופית. ביום 7 ביוני 2004 הכריז המנהל הפיננסי של "יוקוס", ברוס מזמור, כי לחברה רק מיליארד דולר אמצעים נזילים לתשלום 3 מיליארד דולר במסגרת התביעות של משרד המיסוי וההיטלים.

כל הערעורים נדחו, למרות שמרבית התביעות שהוגשו שנויות במחלוקת. כך גם כל ההצעות לרה-סטרוקטוריזציה של החוב ולנוהל קיום תשלומים אופטימלי בכדי למנוע את פשיטת הרגל של החברה היעילה ביותר במדינה, בה עובדים 105 אלף איש, ואשר מספקת 5% מהתל"ג.

בסוף יולי הופיעה הודעה בעיתונות, כי המכירה של "יוגנסקנפטגז" (על חשבון פירעון החוב של "יוקוס" במסגרת מסים) תתקיים לא במסגרת מכרז אלא במסגרת הסכמה ישירה עם הקונה". בכל הנוגע לעלות, הרי שהנכס הבסיסי של "יוקוס", אשר משאבי הנפט שלו בלבד מוערכים ב-30.4 מיליארד דולר (לפי הערכות DeGolyer and MacNaughton - בהתחשב בעלות המלאי של "יוגנסקנפטגז"), אמור היה להימכר ב-1.75 מיליארד דולר דרך הקרן הרוסית לנכסים פדרליים (בתגובה המנהל הפיננסי של החברה ברוס מיזמור אמר ל-Sunday Telegraph: כי "יוקוס" תגיש תביעה לבית משפט נגד הבעלים החדשים של "יוגנסקנפטגז", במידה והנ"ל תימכר במחיר, הנמוך בהרבה מערך השוק.

פרט לכך, הקפאת הנכסים הובילה לחסימה טוטאלית של פעילות החברה. ביום 28 ביולי הודיעה "יוקוס", כי תאלץ תוך שבוע לעצור את יצוא הנפט באמצעות פסי רכבת, לרבות היצוא לסין, במידה והממשלה לא תאפשר לחברה גישה לחשבונות הבנק שלה, שהוקפאו. שר המשפטים ענה בסירוב רשמי. צניחה חדה ביותר של מניות "יוקוס" ב-21.24%, שהייתה קשורה בכך, הובילה לצמיחה חדה במחירי הנפט בארה"ב. בבורסה לחומרי גלם של ניו-יורק הגיע המחיר לרמת שיא נכון לאותו מועד, עד לציון של 43 דולר לחבית. מאוחר יותר החלו, כפי שכתב Die Presse, משחקי בורסה נוסח המערב הפרוע.

מחירי הנפט מאמירים - לפרשת "יוקוס" תרומה גדולה לכך

המשחקים סביב "יוקוס", בשילוב עם המשבר בעירק והמצב בוונצואלה, הובילו לצמיחה חדה של מחירי הנפט העולמיים. לקראת אמצע אוגוסט הגיעו המחירים עד למחיר 45.5 דולר לחבית בבורסה בניו-יורק. אולם בהלת הנפט הייתה גם לטובתו של פוטין וגם לטובת סביבת הנפט שלו. את הרווח ספרו גם מתחרי הנפט וגם מתחרי הגז של "יוקוס" (מחירי הגז הטבעי קשורים בשערי הנפט), וכן ממשלת רוסיה, אשר הצהירה, כי תודות לקוניוקטורה מוצלחת של הנפט, התל"ג ברוסיה בשנת 2004 יכול לגדול עד 6.7%.

המצב שנוצר לא יכל שלא לעורר דאגה רבה בקהילה הכלכלית העולמית. ביום 12 באוגוסט קראה מחלקת המדינה של ארה"ב לרוסיה, באופן רשמי, לשכוח את "השיקולים הפוליטיים הפנימיים" ולפתור את בעיית "יוקוס". עם הקרמלין דיברו ישירות היועצת לענייני ביטחון לאומי, קנדוליסה רייס, שר האנרגיה ושר המסחר של ארה"ב, ספנסר אברהם, ודונלד אוונס. לפי הודעת The Washington Post, סין, אשר עבורה "יוקוס" הייתה ספק מונופוליסטי של הנפט הרוסי (חלקה של "יוקוס" ביבוא סיני היווה מ-6 עד 9%), הביעה מחאה לקרמלין בגין המצב שנוצר.

אולם מחאות אלה ועוד רבות נוספות במשך השנה שחלפה, כמו גם דוחות חמורים של ארגוני זכויות אדם באירופה, לא עזרו. בסופו של דבר, הגיעה החברה למצבה הנוכחי: על סף ההתפרקות.

צילום: פוטין. מהלך שבירת יוקוס הצליח לו

צילום: אברמוביץ' - הוציא צו מניעה

צילום: רייס. ביקשה להקל ללא הועיל