"המשק הישראלי נמצא בצומת קריטי לעתידו"

"ב-20 השנים הבאות צפוי כוח העבודה בישראל לעלות מ-2.7 מיליון לכ-4.2 מיליון, המהווים גידול של 60% - גידול שאין שני לו בעולם המערבי. הצורך לחפש מקורות תעסוקה ל-1.5 מיליון מצטרפים חדשים לכוח העבודה מהווה אתגר גדול לישראל, במיוחד לאור בעיית האבטלה החמורה, המחייבת פתרון ולאור הצורך להעלאת רמת החיים בארץ. הגידול המהיר בכוח העבודה מחייב מעבר מיידי לתוואי צמיחה מואץ ובר קיימא ולפתח ענפים בהם יועסקו כמויות כה גדולות של עובדים."

כך אומר הכלכלן, ד"ר יעקב שיינין, בכנס הרצליה החמישי של המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, במסגרת מושב מיוחד בנושא: "מקורות עוצמה כלכלית לעתיד ישראל". לקראת המושב נערכה עבודת הכנה מקיפה ע"י ד"ר יעקב שיינין, מנכ"ל חברת מודלים כלכליים בע"מ, יוסי הולנדר, יו"ר מועצת המנהלים של חברת ג'קאדה, ושלומי פוגל, מנכ"ל אמפא בע"מ.

במסגרת העבודה ערכו ד"ר יעקב שיינין וסני זיו סימולציה של התפתחות המשק הישראלי לטווח של 20 השנים הבאות (2025), אשר נועדה לבחון את האפשרויות לצמיחה ואת "מחוללי הצמיחה" המרכזיים למשק.

הסימולציה נועדה לאפשר לקובעי מדיניות ולמתכנניה לבחון את הדגשים לטווח ארוך לשיפור מעמדה הכלכלי של ישראל. מסקנתם העיקרית של מחברי המחקר היא חד משמעית - המשק הישראלי נמצא בצומת קריטי: מחד קרוב לביצוע שינוי המגמה ההיסטורי ומאידך רחוק בחשיבתו לטווח ארוך.

מחברי המחקר מציינים כי תוספת התעסוקה הנדרשת בעשרים השנים הבאות מקורה ב-69% גידול באוכלוסייה, 25% מעלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, ו-6% מהקטנת מספר המובטלים.

לפיכך, אומר שיינין, ישראל חייבת לעבוד לצמיחה מואצת. הישארות בקצב הצמיחה ההיסטורי לנפש ידרדר את ישראל בשנת 2025 למקום ה-26 בעולם (כיום מדורגת ישראל במקום ה-22). במצב כזה יגבר נטל המס על "אוכלוסיית הרוב" וחלקים גדולים יותר מהאוכלוסייה הערבית והחרדית יהיו בקבוצת הנתמכים.

תוואי כזה, קובעים שיינין והולנדר, יביא למשבר חברתי עמוק, להגברת הפערים בהכנסות ולמשבר חריף בתחומי החינוך והבריאות.
לעומת זאת, אם תגבר הצמיחה במשק לכ-6%, תגיע ישראל בתוך 20 שנה למקום ה-16 בעולם.

כדי להתגבר על הבעיה הזו, מחוללי הצמיחה העיקריים של המשק הישראלי יצטרכו להיות מגוון ענפי הטכנולוגיה, שהייצוא שלהם יגבר משמעותית ויהווה את המקור ליבוא מוצרי צריכה, השקעה וחומר גלם.

מחברי המחקר רואים בחיוב את הכיוון של התוכנית הכלכלית הקיימת, אולם הם מזהירים, כי אין בכך די. שיינין והולנדר טוענים כי יש לבצע הגדלה משמעותית של ההשקעה בתשתיות לכ-50 מיליארד ש"ח באמצעות אמצעים חוץ תקציביים (BOT ו - PFI)- זה יהיה המאיץ הראשוני לצמיחת המשק.

כמו כן, נדרשת מהפכה בחינוך וברמת ההשכלה כדי להגיע לכ-18,000 בוגרים בשנה במדעים מדויקים ובהנדסה הנדרשים לענפי הטכנולוגיה (כיום מסיימים רק 9,000 בוגרים בשנה).

בנוסף, על מנת לעודד את המגזר הטכנולוגי, המהווה מרכיב חשוב בצמיחה ובייצוא, יש להנהיג מדיניות תחרותית הרבה יותר הכוללת: שינוי מהותי במבנה המיסוי, תשתית, בירוקרטיה, מו"פ ותמריצים אחרים.