פס"ד תקדימי של השופטת רות לבהר שרון בתחום המסחרי. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה לאחרונה כי כאשר בנק מעקל תיק ניירות ערך של לקוח כנגד חוב, אינו מממשו, וערך התיק צונח- האחריות על כך מוטלת על הבנק ועליו לספוג לצד הלקוח מחצית מההפסדים.
פסק הדין האמור ניתן במסגרת תביעה שהגיש בנק דיסקונט נגד בני זוג שהיו לקוחותיו וניהלו תיק ניירות ערך. כאשר תפח חובם מעבר למסגרת האשראי שהוקצתה להם, הודיע להם הבנק בכתב כי אי-פרעון החוב בתוך שבוע יביא לעיקול התיק ומימושו לצורך קיזוז מהחוב. בפועל השתהה הבנק במימוש התיק, ערכו של התיק ירד וללקוחות נגרמו הפסדים נוספים.
במסגרת הגנתם הגישו בני הזוג תביעה נגדית מול הבנק ובית המשפט קבע, כי מרגע שבנק שולח הודעה מפורשת על כוונתו לממש את חשבון ניירות הערך - לאחר שזה חורג מהסכם המסגרת ואינו מגבה את החשבון בביטחונות מתאימים- ולקזז את הסכום מחוב הלקוח לבנק, הוא מחויב לפעול למימוש האמור על-מנת להקטין את הנזקים העלולים להיגרם.
עוד ציינה השופטת, כי הודעת כוונת הקיזוז מטעם הבנק אינה פוטרת את הלקוח מהתחייבותו לפרוע את חובו המקורי לבנק, והוא צריך לעשות כל מאמץ כדי לצמצם את החוב. ואולם, הוסיפה השופטת, כאשר דנים ביחסי בנק-לקוח, מי שאמור להיות המומחה בשוק ניירות הערך הוא הבנק, ומכאן שמוטלת עליו חובת זהירות כפולה. הימנעות של הבנק מלממש את החשבון, כפי שהיתה במקרה האמור, יכולה להתפרש על-ידי בעל החשבון כפעולה סבירה שמלמדת על כך שהבנק מאמין שההמתנה הינה פעולה מושכלת כלכלית וכי התיק צפוי לעלות בערכו.
הלקוחות טענו בנוסף, כי נגרמו להם הפסדים כאשר הבנק העמיד להם אשראי חריג ושיכנע אותם לרכוש ניירות ערך של טמבור, וזאת כאשר חשבונם עמד ביתרות חובה. גם בעניין זה השתכנעה השופטת כי הפעולה נעשתה על דעתו המוסכמת של הבנק, תוך שהיא מציינת כי הבנק פעל בצורה תמוהה ביותר בכך שהעניק לנתבעים אשראי נוסף חריג בסך של קרוב למיליון ש"ח לצורך המרת אופציות טמבור למניות טמבור. לדברי השופטת, "קשה להסביר כיצד נתן הבנק לנתבעים אשראי כה חריג לצורך רכישת מניות אלו, כאשר הנתבעים היו ביתרת חוב ובחריגה כה גדולה ממסגרת האשראי". לפיכך, נקבע כי גם האחריות להפסד זה מוטלת על הצדדים במשותף.
(ת.א. 1052/97).
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה