דכאון מצביע על סיכון גבוה לשבץ

אנשים המדווחים על תסמינים של דכאון הם בעלי נטיה גבוהה יותר למות משבץ מאשר אלו החיים בשלום עם עצמם, כך קובע מחקר חדש.

אך החוקרים מדגישים כי יתכן והדכאון הוא רק סימן 'קטן' לשבץ משמעותי בעתיד.

המחקר, בן שני עשורים, בו לקחו חלק קרוב ל-13,000 גברים שגילם הממוצע היה 46, גילה כי אלו שדיווחו על תסמינים תכופים של דכאון היו בסיכון כפול למות משבץ מאלו שדיווחו על התסמינים המועטים ביותר. הממצאים פורסמו החודש בעיתון המקוון "שבץ".

חלק מתסמיני הדכאון נגרמים מ"שבץ שקט" - כלי דם זעירים שנחסמים או נקרעים היכולים להשפיע על המוח. זוהי אפשרות מציאותית לדברי החוקרים, מאחר ו'שבץ שקט' בהגדרתו אינו אירוע שניתן לגלות מבחינה רפואית, אך הוא בהחלט אירוע שיכול לגרום לדכאון ולנבא שבץ קטלני בשלב מאוחר יותר.

לעומת זאת, המחקר גילה קשר הרבה יותר קטן בין דכאון לסיכון למוות כתוצאה מהתקף לב או ממצבים קרדיו-וסקולריים אחרים.

כל הגברים היו בסיכון גבוה מהממוצע למות הן משבץ או ממחלת לב מאחר והיו בעלי מספר גורמי סיכון. גורמי סיכון אלו כללו גם לחץ דם גבוה. גומרים אלו נלקחו בחשבון במחקר.

20% מהגברים שדורגו במקום הגבוה ביותר בסולם הערכים של הדכאון היו בעלי נטייה גבוהה ב-21% למות ממחלת לב וב-15% למות מכל סיבה אחרת מאשר אלו שדורגו במקומות הנמוכים בסולם הערכים.

אך הסבירות למות משבץ היתה גדולה הרבה יותר בקרב הגברים שהיו עם שיעור הדכאון הגבוה ביותר, בהשוואה לאלו עם השיעור הנמוך ביותר. בסה"כ נראתה עלייה קבועה בשכיחות המוות משבץ הקשורה לתסמינים של דכאון כפי שהעריכו הגברים לגבי עצמם. לדוגמא, גברים שהיו בעלי תסמינים קלים של דכאון היו בסיכון גבוה ב-20% למות משבץ מאשר אלו שלא דיווחו על תסמיני דכאון כלל.

לדברי החוקרים עדיין לא ניתן לומר בוודאות האם מקרים של 'שבץ קטן' הם שורש הבעייה, ולשם כך יש צורך בניסויים רפואיים עם סריקות מוח תקופתיות. ללא כל קשר לסיבה, ממליצים החוקרים לרופאים לשאול את מטופליהם לגבי דכאון. כשאנשים חשים בדכאון יש צורך לשקול טיפול, או תרופתי או התנהגותי.