תחרות במתן שירותי דיאליזה: היחידות הפרטיות צומחות על חשבון בתי החולים

תחרות קשה מתנהלת בין יחידות הטיפול הפרטיות לבין בתי החולים לגבי הטיפול בחולי דיאליזה - יחידות הטיפול הפרטיות מעניקות שירות דיאליזה לכ-1,800 מטופלים במחצית 2004 לעומת כ-3,200 מטופלים בבתי החולים, וזאת, לאור העובדה שבעבר בתי החולים שלטו בתחום ללא עוררין. כך עולה (יום ג', 30.11.04) מנתונים שמסרה אוניברסיטת דרבי.

תחרות זו קיימת בעיקר במרכז הארץ, בין בתי החולים הגדולים - רבין, איכילוב, וולפסון ועוד, לבין יחידות הטיפול הפרטיות - א.פ.ק., נפרומוב, הכליה ועוד.

את המחקר ערכה סטודנטית מאוניברסיטת דרבי, העוסקת בתחום הנפרולוגיה. יצוין, כי על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כיום מטופלים בארץ כ-5,000 חולי דיאליזה במערכת הבריאות.

בנוסף, התחרות התפתחה בשל מתן "הקלות" מסוימות למכונים הפרטיים, כאשר לבתי החולים קשה לעמוד בהם. בין ההקלות המוצעות: הסעות לטיפול ובחזרה על-ידי ספק השירות הרפואי, מתן הרצאות במהלך הטיפול, פגישות עם דיאטיקניות ומומחים לסוכרת ולחץ דם, כמידע משלים במהלך זמן הדיאליזה עצמה.

חשוב לציין, כי גם בתי החולים מספקים מידע לחולי הדיאליזה, אך מאחר שבתי החולים הינם מוסדות "מסורבלים" יותר, המידע נמסר לעיתים לא במסגרת טיפול הדיאליזה ומצריך הקדשת זמן נוסף מצד החולה.

"עד לאחרונה, בתי החולים לא סיפקו לחולי הדיאליזה הסעות חינם או פעילות חברתית נפרדת שניתנת על-ידי המכונים הפרטיים. אולם, רק לאחרונה הבינו בבתי החולים את הצורך המיידי בשיווק הדיאליזה באופן שונה לחולים", כך נמסר מדרבי.

הטיפולים בחולי דיאליזה כרוניים מתבצעים בדרך כלל בבתי החולים שלוש פעמים בשבוע באמצעות המודיאליזה (כליה מלאכותית) במכון לנפרולוגיה הממוקם בתוך בית החולים. בנוסף, ניתנים טיפולים דחופים לחולים הסובלים מאי ספיקת כליות חריפה. לעומת זאת, במכונים הפרטיים, שצמחו בשיעור נרחב בשנתיים החולפות בשל ההפרטה במערכת הרפואה, ניתן להתאים את מועדי הטיפול של החולים.

הכליות אצל חולי הדיאליזה לא מתפקדות ואינן מסוגלות לבצע את פינוי הרעלים מהגוף, ולכן הם מקבלים טיפול המבוצע על-ידי סלילים המשמשים כפילטר לרעלים המופרשים מהדם כאשר הסליל מחובר למכונת הדיאליזה.

בארץ פועלות רק שלוש חברות המספקות את המכונות והציוד לבתי החולים ולמכונים הפרטיים. מדרבי נמסר, כי הרווח העיקרי של ספקי המכונות הינו בעלות הנמוכה או ללא תמורה - לבתי החולים ולמכונים, ובלבד שישתמשו בציוד המתכלה של ספקי מכונת הדיאליזה, דבר העלול בתנאים מסוימים ליצור בעיה אתית בקרב מקבלי החלטות הרכישה.

במידה וחולה דיאלזיה זקוק לעבור השתלה, לבתי החולים יש יתרון על-פני יחידות הטיפול הפרטיות. מערך ההשתלות הקיים בבתי החולים מאפשר גישה ישירה למערך כזה באמצעות הפניה מהמכון הנפרולוגי. בעוד שביחידות הפרטיות ההפניה נעשית למכון וממנו, לאחר בדיקה, ליחידת ההשתלות.

לעומת זאת, החיסרון בבתי החולים הינו הקיצוץ התקציבי שנרשם בשנתיים האחרונות, המעלה חשש אצל המטופלים כי קיימת מגמה להוזיל את הטיפול בהם דרך הקיצוץ התקציבי שעוברת מערכת הבריאות. אירועים כמו שינוי במיקום הטיפול באולם הדיאליזה, שינוי בזהות האחות שמטפלת בך בשל צמצום או שינוי בכוח האדם וסיבות נוספות הקשורות ברובן כאמור לבעיות תקציב, מרתיעות חלק מהמטופלים.

להערכת הסטודנטית מדרבי, התחרות בין המכונים הפרטיים לבתי החולים, תלך ותתגבר בתקופה הקרובה.

יש לציין, כי מימון הטיפול בדיאליזה מתבצע על-ידי משרד הבריאות במלואו, לפי תעריף.